מקומות עבודה לא בטוחים, תלמידים משוּוקים: פערי המדיניות סביב דיפפייק במערכת החינוך
Arantes, 2025
הבניית המושג "כיתה בטוחה" בעידן הסינתטי
שימוש בטכנולוגיית דיפפייק ויצירת תוכן סינתטי באמצעות בינה מלאכותית מציפים שאלות קשות באשר למהות המושג "כיתה בטוחה". בעוד שהביטוי מזוהה לרוב עם הגנה מפני אלימות פיזית, כותבת המאמר מציעה הרחבה שלו כך שיכלול גם ביטחון פסיכולוגי, רגשי, תעסוקתי וחברתי. דיפפייקים פורנוגרפיים, הנעשים לרוב ללא הסכמה, מציבים איום חמור לא רק על תלמידים אלא גם ובעיקר על מורות. מורות מהוות את רוב כח ההוראה במדינות ה־OECD. התופעה משקפת אלימות מגדרית ממוסדת אשר מקבלת תמריץ מנורמות ניאו ליברליות שמסחרות את הזהויות של תלמידים ומורות כאחד.
בין תיאוריה ביקורתית לפוליטיקה של הטכנולוגיה
המפגש בין טכנולוגיה חינוכית מתקדמת לבין תיאוריה פמיניסטית ביקורתית מאפשר להבין את הדיפפייקים לא כבעיה טכנית בלבד אלא כביטוי לאי שוויון חברתי עמוק. כותבת המאמר מתבססת על תיאוריית הביקורת של הטכנולוגיה מאת פיברג, המדגישה כי טכנולוגיות אינן ניטרליות. הן נושאות בתוכן קודים טכניים המשקפים נורמות של כוח ושליטה. לצד זאת, ניתוח של מננה מציע להבין את המיזוגניה ככוח...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
