למידה בין-אישית
Yalom & Leszcz, 2020
שלושת יסודות הלמידה הבין-אישית
למידה בין-אישית היא גורם טיפולי רחב, המקביל בקבוצה לתובנה, לעיבוד ההעברה ולחוויה הרגשית המתקנת שבטיפול פרטני, ומוסיף עליהם תהליכים ייחודיים לקבוצה שאינם נפרשים אלא בעקבות פעולה מכוונת של המנחה. הבנתו נשענת על שלושה מושגים: חשיבות היחסים, החוויה המתקנת והקבוצה כמיקרוקוסמוס.
חשיבות היחסים הבין-אישיים
בין שבוחנים את ההיסטוריה האבולוציונית ובין שעוקבים אחר התפתחות הפרט, יש להתבונן באדם בתוך מארג יחסיו. הצורך להשתייך הוא מניע יסודי, והתקשרויות מוקדמות מעצבות לאורך החיים את היכולת לזהות רגשות, לווסתם ולבנות קשרים. התקשרות בטוחה מקדמת חוסן, ומצוקה מוקדמת קשה מותירה פגיעוּת ממושכת בתיווך הורמוני דחק המשנים אף את ביטוי הגנים. ההיקשרות חיונית להישרדות והמוח מחווט אליה.
הבדידות אינה עניין סמלי: שיעורי התמותה כמעט מכל סיבה גבוהים יותר בקרב מנותקים חברתית. ההכרה בבכורת הקשר הזיזה את הטיפול הדינמי מפסיכולוגיה של אדם אחד, שעסקה בדחפים פנימיים סותרים, לפסיכולוגיה יחסית של שניים המציבה במרכז את חוויית המטופל בתוך יחסים.
התאוריה הבין-אישית ועיוותי התפיסה
האישיות היא כמעט כולה תוצר של אינטראקציה עם אנשים משמעותיים. הילד המתפתח מטפח בחיפושו אחר ביטחון את התכונות הזוכות לאישור ומדחיק את הנתקלות בהסתייגות, ובונה תפיסה עצמית מן ההערכות המשתקפות בעיני הזולת. כשהשתקפויות אלה מזלזלות ברובן, נוצרת נטייה להעריך בעוינות אחרים ואת העצמי כאחד.
עיוותים פרטקטיביים הם הנטייה להתייחס לזולת לא על פי תכונותיו הממשיות אלא על פי דמות המצויה בעולם הפנימי. מושג זה רחב מן ההעברה: הוא חל על כלל היחסים ולא רק על היחס למטפל, וכולל עיוות של המציאות בתגובה לצרכים תוך-אישיים ולא רק העתקה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
