חינוך משפטי כהכשרה להיררכיה
קנדי, 2017
מבוא
בתי הספר למשפטים הם מוסדות פוליטיים מובהקים, אף שלכאורה אין להם יומרות אינטלקטואליות או חזון חברתי מוצהר. מעבר להכשרה המקצועית הגלויה, מתקיימת בהם הכשרה אידיאולוגית לשירות מרצון במבנה ההיררכי של מדינת הרווחה התאגידית. התכנים הנלמדים, מהות המיומנות המשפטית והתפלגותה בין הסטודנטים, ותפיסת אפשרויות החיים כעורכי דין, מוצגים באופן מוטה ומטעה, המבסס את התפיסה שהיררכיה ושליטה במקצוע עריכת הדין ובחברה שהוא משרת הן דבר טבעי, יעיל והוגן. הסטודנטים מאמינים למה שנאמר להם על העולם שאליו הם נכנסים, ולכן מתנהגים באופנים המגשימים את נבואות המערכת. הם אינם רק מקבלים את המצב כפי שהוא, אלא צועדים בתלם שנסלל עבורם ואף מעמיקים אותו, ומעניקים לתהליך מעטה של הסכמה מרצון.
חוויית השנה הראשונה
ציפיות ומוביליות חברתית
סטודנטים רבים ניגשים ללימודי משפטים בתקווה שעריכת הדין תהיה בעלת ערך חברתי מוסף ולא רק עבודה מכובדת. חלקם מאמינים שהמשפט הוא ביסודו כוח פרוגרסיבי העלול להתעוות בידי הקפיטליזם העכשווי; מיעוט רואה בו כלי המשרת אינטרסים מבוססים, אך ניתן לעיתים להפנותו כנגד בעלי השררה. במקביל פועל מניע מתחרה: בתי הספר למשפטים נתפסים כזירה תחרותית המטפחת סגנון קשוח וחרוץ, וסטודנטים רבים חשים משיכה לפיתוח הפן הזה באישיותם, גם אם באופן עקרוני הם מסתייגים ממנו. לימודי משפטים מהווים גם סמל של מוביליות חברתית עבור מי שהוריו אינם חלק מהאליטה המקצועית, כך שלבחירה בהם יש משמעות של הצלחה חברתית, גם כשהסטודנט מתכחש לה.
החוויה בכיתה
רוב המרצים הם גברים לבנים בעלי גינונים בורגניים. הכיתה היררכית באופן קיצוני, והאוטונומיה שסטודנטים חשים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
