סובלנות כקטגוריה אידיאולוגית
Žižek, 2008
התרבותיזציה של הפוליטיקה
מדוע כל כך הרבה בעיות מושגות כיום כבעיות של אי-סובלנות, ולא כבעיות של אי-שוויון, ניצול ועוול? מדוע התרופה המוצעת היא סובלנות, ולא שחרור, מאבק פוליטי, ולו אפילו מאבק מזוין? התשובה הישירה נעוצה בפעולה האידיאולוגית הבסיסית של הליברליזם הרב-תרבותי, שניתן לכנותה "התרבותיזציה של הפוליטיקה": הבדלים פוליטיים, המותנים באי-שוויון פוליטי ובניצול כלכלי, מנוטרלים ומוטבעים כהבדלים "תרבותיים", כ"אורחות חיים" שונות. אלה מוצגים כנתון טבעי שלא ניתן להתגבר עליו אלא רק "לסבול" אותו. התרופה ל"כישלון של פתרונות פוליטיים ישירים" כמדינת הרווחה והפרויקטים הסוציאליסטיים היא אפוא סובלנות, המהווה תחליף פוסט-פוליטי לפעולה ממשית. הסובלנות כמטרה פוליטית מהווה, בפועל, דחייה של הפוליטיקה כזירה שבה ניתן לבטא ולטפל בקונפליקטים.
פרדוקס מרכזי עולה מתוך הפרויקט הליברלי הפוסט-פוליטי: הוא מזהה בין תרבות לטבע, שני ניגודים מסורתיים, כך שהתרבות עצמה מוטבעת כנתון. שמואל הנטינגטון הציע את הנוסחה המוצלחת ביותר לתרבותיזציה זו בדמות "התנגשות הציביליזציות", שבה "מסך הברזל של האידיאולוגיה" הוחלף ב"מסך הקטיפה של התרבות". לכאורה, חזון האפלה הזה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
