התפיסה החברתית לגבי קרבנות: קווים להגדרת ממדי הוויקטימולוגיה
לנדאו, 2003
הצורך במסגרת מושגית לוויקטימולוגיה
הוויקטימולוגיה היא תחום מדעי מוכר באקדמיה וגוף ידע בעל רלוונטיות חברתית, המשפיע על החקיקה, על המדיניות החברתית ועל אכיפת החוק. המחקר האמפירי בתחום, לצד מאבקן של קבוצות חברתיות, העלה לתודעת הציבור את שיקולו של הקרבן והגביר את המודעות לאלימות במשפחה, להתעללות בילדים ובחסרי ישע, לאפליה ולהפרת זכויות אדם. עדיין ניכר חסר במסגרות מושגיות שיתרמו להגדרת גבולות הדיסציפלינה, ומסגרת שיטתית לממדים הרלוונטיים לדיון בקרבנות עשויה למקד את התפיסה החברתית ולהשפיע על השיח הציבורי ועל המדיניות. יתרונה של מסגרת כזו בהיותה רב-ממדית ובד בבד פתוחה לשינוי ולעדכון.
הטיפולוגיות שקדמו
המסגרות שהוצעו בתחום עד כה הן טיפולוגיות שעסקו בסוגי קרבנות או בגורמים לקרבנות. אחד משני אבות הוויקטימולוגיה מיין את סוגי פגיעותו של הקרבן לאפיונים ביולוגיים, דמוגרפיים וחברתיים - הצעיר, האישה, הזקן, הלקוי בנפשו או בשכלו, המהגר ובן המיעוטים - ולאפיונים פסיכולוגיים כגון הדכאוני, הבודד והמופקר. אב התחום השני סידר שש קטגוריות לפי מידת אשמתו של הקרבן, מן החף מפשע לחלוטין, כגון ילד או אדם שעבירה מתבצעת כלפיו בהיותו חסר הכרה, ועד לקרבן האשם לחלוטין ולקרבן המתחזה; גישה קרובה החליפה את האשמה במידת תרומתו של הקרבן. קו אחר הרחיב את יחידת הניתוח מן היחיד לקרבנות משנית של בתי עסק וגופים ציבוריים, לקרבנות שלישונית של הציבור והסדר הציבורי, לקרבנות הדדית בעבירות שבהסכמה ולהיעדר קרבנות בעבירות סטטוס.
כל אלה קשורים, בגלוי או בסמוי, למשפט הפלילי. יש הרואים בזיקה לקרימינולוגיה מגבלה: הצעה אחת הרחיבה את מושג הקרבנות לקרבנות מלחמות,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^