ויקטימולוגיה: היסטוריה תמציתית ומבוא לוויקטימולוגיה פורנזית
Ferguson & Turvey, 2009
הגדרות וזרמים
המונח הלטיני victima תיאר מי שיועדו להקרבה לאל, בלא רמז הכרחי לכאב או לסבל. במאה התשע עשרה נקשרה המילה קורבן לנזק ולאובדן בכלל, וכיום היא מתארת כל אדם שחווה פגיעה, אובדן או מצוקה בשל פעולה בלתי חוקית של יחיד, קבוצה או ארגון. ויקטימולוגיה, מונח שהופיע לראשונה ב-1949, היא המחקר המדעי של קורבנות והתקרבנות, ובכלל זה יחסי הנפגעים עם עבריינים, חוקרים, בתי משפט, התקשורת ותנועות חברתיות. שני זרמים מרכזיים נבדלים בהגדרת הקורבן: הזרם הכללי חוקר קורבנות במובן הרחב, לרבות נפגעי תאונות, אסונות טבע ומלחמה, ומתמקד בטיפול ובמניעה ללא תלות בסיבת הפגיעה; הזרם האינטראקציוניסטי, או העונשי, מגדיר את תחומו בדין הפלילי ועוסק במעמד הנפגע בהליך הפלילי.
היסטוריה
עידן הזהב
מעמדו של הנפגע במערכות משפט מחולק לשלוש תקופות: עידן הזהב, עידן האפלה ושיבת הקורבן. עידן הזהב קדם לחוק הכתוב ולשלטון מסודר, ובו שרר משפט שבטי שבמסגרתו קבעו הנפגעים את העונש ותבעו נקם או פיצוי ישירות מן הפוגעים. הקורבן הגדיר בעצמו את היקף נזקו, בלא נטל הוכחה ובלא הכרעת גורם ניטרלי, כך שהאשמה נגזרה ממעמד ומאופי. הסדר זה הרחיב את הפגיעה: קרובי הפוגע נשאו באחריות במקומו, הדורות הבאים ירשו את העוול, וסכסוכי דם נמשכו על נזקים שאולי לא אירעו כלל. גם הסעד המקובל של נישואים המערבים דם בין הצדדים יוצר קורבנות חדשים.
עידן האפלה
עידן האפלה נובע מהתגבשותם של שלטון מקומי מסודר ושל חוק פורמלי, פרי עיור, תיעוש ועליית כוחה של הכנסייה. משפחות עברו אל הערים והמערכות השבטיות שנשענו על קרבת דם חדלו להיות ישימות. העבירה נתפסה מעתה כמכוונת נגד חוקי המלך או המדינה ולא נגד הנפגע...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
