המורשת הבלתי צפויה של גירושין - מחקר של 25 שנה
Wallerstein et al., 2004
מחקר אורך זה של 131 ילדים, בגילאי 3-18, כאשר הוריהם התגרשו בתחילת שנות השבעים, מהווה שיאו של 25 שנות מחקר. השימוש בראיונות איכותניים קליניים נרחבים אפשרו את חקר המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלהם במשא ומתן על ילדות, גיל ההתבגרות, בגרות צעירה ובגרות. במחקר העוקב לאחר 25 שנה, נוספה קבוצת השוואה של עמיתיהם מאותה קהילה. על פי נתונים קליניים עשירים, הממצאים מדגישים את הפער בין גדילה במשפחות שלמות לבין משפחות גרושות, לבין הקשיים של ילדי ההורים הגרושים בהשגת אהבה, אינטימיות מינית ומחויבות לנישואין ולהורות. לממצאים אלו השלכות משמעותיות על התערבויות קליניות וחינוכיות חדשות.
המחקר שאנו מדווחים עליו מתחיל בחקיקה הראשונה של גירושין במדינה ועוקב אחר קבוצה של 131 ילדים בקליפורניה שהוריהם התגרשו בתחילת שנות השבעים. הם נצפו במרווחי זמן קבועים על פני 25 שנה. כאשר פגשנו לראשונה את המשתתפים הצעירים שלנו, הם היו בין הגילאים 3 ו -18; עד אמצע שנות התשעים, כאשר המחקר שלנו הסתיים, הם היו בגילאי 28-43. הם היו החלוצים בצבא מבוגרים שגדלו במשפחות גרושות שהרכיבו רבע מהאוכלוסייה האמריקנית בין הגילאים 18 ו -44, כפי שדווח ב -1991 בסקר הארצי של משפחות ומשקי בית.
כידוע היטב, בשלוש העשורים האחרונים של המאה הקודמת, שכיחות הגירושין עמדה על כמחצית מכלל הנישואים הראשונים, פחות ידוע שחצי ממיליון הילדים שהוריהם מהווים את שיעור הגירושים השנתיים, הם בני 6 או פחות בזמן הפרידה. כמו הנבדקים שלנו, הילדים האלה יבלו את עיקר שנות ההתבגרות שלהם במשפחות שלאחר גירושין, לעתים קרובות בתוך מגוון של יחסים חדשים של אחד ההורים או שניהם, הכוללים זוגות משותפים ונישואים מחדש, והם יחוו אובדנים חדשים עקב פרידת הוריהם מאהבה שנייה, ואפילו שלישית, ואף גירושין נוספים. זהו הדו"ח הראשון והיחיד שמספר את סיפור ההתבגרות במשפחה שלאחר הגירושין דרך עיני הילדים.
המשפחה הגרושה היא סוג חדש של משפחה, ולא גרסה מקוצרת של המשפחה השלמה המוכרת, שנלמדה בתוך דיסציפלינות רבות. יחסים עם הורים חורגים, הורים מבקרים, בני משפחה חורגים, וסגנונות חיים הכוללים משמורת משותפת אין להם שום מקבילה במשפחה השלמה. יתר על כן, כפי שאנו מדווחים, כאשר הקשר הזוגי מנותק, יחסי הורה-ילד עשויים להשתנות באופן קיצוני בדרכים שאינן צפויות מהיחסים במהלך הנישואין. הן הילדות והן ההורות מאותגרים לעתים קרובות עם ההשלכות הכבדות במשפחה הגרושה, ובו בזמן שמבוגרים רבים משוחררים ממצבים אומללים ולפעמים טרגיים. אם נזכור מה שאריקסון לימד אותנו על הקשר ההדוק בין הילדות והחברה, הרי שאנחנו, כחברה, נמצאים בעיצומם של שינויים עמוקים ביחסים שלנו זה עם זה ובמערכות יחסים בין הדורות. השפעתם של שינויים מרחיקי לכת אלה על החברה כולה, כמו גם על אנשים רבים שחיי חייהם הושפעו עמוקות, כמעט ולא זכתה להתייחסות.
המחקר
מטרת המחקר שלנו הייתה להאיר את ההתנסויות החברתיות והפסיכולוגיות של ילדים והורים בפרידה הורית ומחיי הנישואין ובשנים שלאחר הגירושין. התעניינו במיוחד בהשפעת חוויית הגירושין על מסלול ההתפתחות של הילד, על מושג העצמי ועל הרגשות ועל מעברים קריטיים של ההתבגרות ועד לבגרות. בשלב מוקדם, היינו מודאגים מהתגובות המבוהלות והמפוחדות של הילדים לפרידת הוריהם. כמה שנים לאחר מכן, כשרוב התגובות הראשונות של המשבר נמוגו, התמקדנו בנושאים הרבים הקשורים בגיל ההתבגרות בקבוצה זו. במיוחד דאגנו לפגיעות של נערות מתבגרות במשפחות גרושות, את הכעס ואת ההתנהגות הנרחבת הן של הנערות והן של הבנים, ואת הצורך העמוק שלהם בשני ההורים המסורים בשלב התפתחותי סוער זה. בתוך השנים האחרונות של המחקר, כשהצעירים נכנסו לבגרות ועברו אל שנות ה -20 וה -30 לחייהם, התעניינו במערכות היחסים שלהם ובהתאמתם הכללית בחברה הבוגרת, כולל מושג העצמי והערכים שלהם. הממצאים שלנו בכל נקודה דווחו בפרסומים רבים וידועים היטב לקהלים מקצועיים ולקהל גם כאן וגם בחו"ל. כאן אנו בודקים את הממצאים הקודמים שלנו בקצרה ולאחר מכן פונים לחלק מהממצאים העיקריים שלנו ב -25 שנות המעקב, כאשר המשתתפים במחקר היו בבגרות. אנו גם בונים אג'נדה התחלתית להתערבויות קליניות וחינוכיות שנועדו להקל על החרדה והסבל הנרחבים שמצאנו באותו זמן.
המדגם
המחקר החל בשנת 1971 במחוז צפון קליפורניה. משפחות מתגרשות עם ילדים קטינים הופנו על ידי עורכי דינן בעידודה של בית המשפט המקומי למשפחה, שתמך במחקר שלנו. המשפחות שנבחרו שיקפו את נכונותם של שני ההורים להשתתף. הילדים נדרשו להיות בנורמות אקדמיות והתפתחותיות הולמות, וכאלו שמעולם לא הופנו לייעוץ או טיפול עקב בעיות רגשיות. כך, הילדים היו, בהתחלה, קבוצה חזקה מבחינה פסיכולוגית, שהצליחה לשמור על מסלול ההתפתחות שלהם על אף שחיו בבתים בעייתיים. גילאי הילדים נעו בין 3 ל -18. חמישים ושלושה אחוזים היו בני 8 ומטה. חמישים ושתיים אחוזים היו נקבות. שמונים אחוזים מהמשפחות היו לבנים. ההורים היו משכילים: 72% מהאבות ו -38% מהאימהות היו בוגרי אוניברסיטה. עשרים וחמישה אחוזים מן האבות היו בעלי תארים מתקדמים. המעמד הסוציו-אקונומי הדומיננטי שלהם היה במעמד הבינוני. הגיל הממוצע של ההורים היה באמצע שנות ה -30. הם היו נשואים בממוצע 11 שנים, החל מ- 4 עד 23 שנים. עבור 90% אלו היו הנישואין הראשונים. מטרתנו בהרכבת המדגם ההומוגני, הלבן, המעמד הבינוני, היה לבחון את הגירושין בנסיבות הטובות ביותר ולהשמיט ככל האפשר את העוני ואת האפליה האתנית.
הראיונות התקיימו עם ההורים וילדים ב 18 חודשים לאחר הגירושין ושוב במרחק של 5 שנים ו -10 שנים. למעקב של ה- 25 שנה, רק הילדים, וראיינו. במעקב של 18 החודשים השתתפו 56 מתוך 60 המשפחות, כולל 108 ילדים; ב -10 שנים השתתפו 52 משפחות ו -111 ילדים. במעקב של 25 שנה, 48 (80%) מתוך 60 המשפחות המקוריות נמצאו. בשניים מהם לא היו האבות לא היו מוכנים שניצור קשר עם ילדיהם, ובאחד מהם לא ידעה האם הנמצאת היכן נמצאת ילדתה. שלושה ילדים בוגרים נפטרו (אחד מהם מת מאיידס, אחד מת בתאונת דרכים אחת שאולי התאבדה, ואחד נפטר מהפרעה חיסונית). רביעית בכלא עקב שוד מזוין. המדגם בן 25 השנים כלל 93 ילדים בוגרים (73% מהמדגם המקורי) מ -45 משפחות (75% מהמקור 60). הגילאים שלהם נע בין 28 ו - 43, עם גיל ממוצע של 33 שנים. שיעור ההיענות הגבוה ב -25 שנים נבע מהאמון שהובע בראיונות, שהנבדקים הגיבו עליהם בהערכה. השוואת המשפחות שלא השתתפו במעקב ה-25 שנים, ואלה שעשו כן, לא הראו הבדלים ברמת ההכנסה הסוציו-אקונומית או החינוכית או בגיל הפריון או ברמת ההשכלה, כפי שדווח במעקב של 10 שנים.
קבוצת השוואה למדגם שרואיין בנקודת ה 25 שנה
במעקב של ה25 שנה, גייסנו קבוצת השוואה של 44 מבוגרים באותו טווח גיל שגדלו באותן שכונות וסיימו את אותם בתי ספר יסודיים ותיכוניים. דיווחיהם של המבוגרים שגדלו במשפחות שלמות - חלקן היו אידיליות, חלקן כאוטיות וקונפליקטואליות, ואלו שביניהן- אפשרו לנו להרחיב את התפישה שלנו לאופן שבו ילדים גדלו במשפחה שלאחר גירושין, ובמה הם דומים ושונים מאלו שגדלו במשפחה שלמה "טובה דיה" (או אפילו לא מאושרת): כיצד החיים עם ההורים הנשואים משפיעים על עמדות, בחירות והתנהגויות בחיזור ובנישואין; כיצד חיים במשפחות מתעללות וכאוטיות משפיעות על ההתפתחות כאשר ההורים נשארים נשואים.
אנו משתמשים במושג 'השוואה' ולא ב'בקרה' לקבוצה שגויסה, משום שהיא מדגימה מדגם מותאם למשתנים רלוונטיים של גיל, מצב סוציו-אקונומי של הורים, שגדלו באותה שכונה, וסיימו אותם בתי ספר יסודיים ותיכוניים. גישה אישית הביאה את רוב המשתתפים שלנו. המארגנים של מפגשי הבוגרים בבתי הספר התיכוניים שילדינו השתתפו בהם היו מועילים במתן רשימות של חברים לכיתה והנגישו אותנו לאלו שהוריהם נשארו נשואים. ניגשנו אל נושאים פוטנציאליים עם תיאור כנה של המחקר שלנו וביקשנו את השתתפותם. הבקשות שלנו עוררו עניין רב למרות חייהם העמוסים של אנשים אלה. לא שילמנו למרואיינים.
מדגם ההשוואה כלל 44 מבוגרים מ -27 משפחות. כמו המדגם המקורי של הילדים בסימן 25 שנים, הם נעו בין 28 ל -43 שנים, עם גיל ממוצע של 34. למעלה מ -90% היו לבנים, ו -64% היו נשים. רמת ההשכלה ההורית, המדד המהימן ביותר שיכולנו לקבל מהמצב הסוציו-אקונומי המשפחתי, בעוד הילדים גדלים, דומה לזו של ההורים הגרושים: 74% מאבות ההשוואה ו -72% מהאבות הגרושים ו -41% מהאימהות בהשוואה ל -38% אחוז הנשים הגרושות סיימו את לימודיהן. רמות ההכנסה הנוכחיות של קבוצת ההשוואה להורים ולאבות הגרושים היו דומות מאוד, כאשר 30% מההורים בהשוואה ל -33% מהאבות הגרושים היו תוארו כ- מאוד נוחים ו -44% לעומת 47% היו מעל הממוצע. מספר קטן של (11%) מהורי ההשוואה היו מתחת לממוצע. אף אחד משתי הקבוצות לא חי בעוני. כצפוי, אימהות גרושות הראו טווח פיננסי אחר, עם 10% מתחת לרמה מספקת או עוני ורק 5% בקטגוריה 'נוחה מאוד' בנקודת ה-25 שנה.
מחקר ראשוני
תהליך האבחון כלל 15 שעות של ראיונות קליניים לכל משפחה. גם ההורים וגם כל הילדים רואיינו בנפרד, אלא במשפחות שבהן התעקשו הילדים המתבגרים להתראיין יחד. הילדים הצעירים, בגילאי 3-8, רואיינו בחדר משחקים מצויד היטב עם שני בתי בובות מרוהטים, בובות, חומרי ציור, רובי צעצוע וחיילים, ועוד אביזרים מיניאטוריים. שתי בתי הבובות הקלו על הילדים להביע את רגשותיהם על המשפחה; כצעד הפתיחה של הפגישות שלהם, כמעט כל הילדים הצעירים דחפו את שני הבתים יחד והניחו את בובות האם והאב באותה מיטה. ילדים רואיינו לפחות פעמיים ולעתים קרובות שלוש פעמים, כדי ליצור מערכת יחסים שבה הילד יכול להביע בנוחות את רגשותיו, את פחדיו, את תקוותיו ואת רצונותיו. ראיונות ההערכה בחנו את חומר הפנטזיה מהמחזה ואת היצירה האמנותית של כל ילד על מהות השינויים במשפחה, מה או מה לדעת הילד גרם לפרידה, ומה שהילד ציפה יתרחש כתוצאה מכך.
היסטוריה של החיזור, הנישואין, הסיבות לגירושין, והאינטראקציות המשפטיות והבין-אישיות במהלך הפרידה, הובאו בפירוט מכל הורה. הם נשאלו גם על אלימות או על בגידה, על תוכניותיהם לנישואין שניים ועל מערכות יחסים של ילדים עם בני משפחה וחברים אחרים. הם התבקשו לספק פרטים על התנהגות ילדיהם בעבר ובהווה, כמו גם על הרושם הכללי שלהם על הילד, ועל יחסי העבר וההווה שלהם עם הילד, כולל מי אחראי לטיפול יומיומי ומשמעת, מה ילדים סיפרו על הפרידה או שאולי נחשפו בקשר אליה, ומה הייתה תגובתו של הילד. התוכניות שלהם לטיפול עתידי של הילד, כולל משמורת וביקור, הועלו גם כן.
הראיונות נערכו על ידי קלינאים מנוסים, שלכולם היו הכשרה מיוחדת בעבודה עם ילדים. הראיונות נרשמו בפירוט, ותשומת לב ראויה לביטוי ההצהרות המדויקות ושפת הגוף של הילד...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
