ההתפרצות העולמית של הזיכרון
Nora, 2002
בעשרים וחמש השנים האחרונות מתחוללת התפרצות עולמית של זיכרון: כל מדינה וכל קבוצה חברתית, אתנית או משפחתית שינו מן היסוד את יחסן אל העבר. צורותיה רבות: ביקורת על הגרסאות הרשמיות של ההיסטוריה, תביעה לאותות של עבר שהופקע, חקר שורשים, הנצחה, מוזיאונים ופתיחת ארכיונים. יחד הן נחשול הקושר את כיבוד העבר בשייכות, בתודעה קולקטיבית ובזהות.
צרפת: שלוש התפתחויות מתלכדות
צרפת קדמה לכול בזיכרוניות נלהבת וכמעט פטישיסטית, ואחריה באו 'שיבת הזיכרון' במזרח אירופה וזיכרוניות עולמית לאחר קץ הדיקטטורות והאפרטהייד. הייחוד הצרפתי נבע מהתלכדותן, סביב 1975, של שלוש התפתחויות שדחפו מתודעה היסטורית של העצמי אל תודעה שמקורה בזיכרון. הראשונה היא המשבר הכלכלי של 1974, שקטע בצרפת שלושים שנות צמיחה, תיעוש ועיור וחשף את העקירה מן היסוד הכפרי שנשא את המדינה עד מלחמת העולם השנייה. קץ האיכרים, קצו של אבטיפוס הזיכרון הקולקטיבי, נעשה מוחשי כקטיעת איבר: ב-1975 ירד שיעור העוסקים בחקלאות מתחת לעשרה אחוזים, לאחר שב-1945 עמד על כחמישים. סיום העידן הכפרי ניתק את חבל הטבור אל ימי הביניים הארוכים, ובשנת 1980 הכריז הנשיא שיקדיש עצמו למורשת הלאומית.
שלושה גלים של פירוש מחדש
ההתפתחות השנייה היא השבר במסורת הגוליסטית, שהתגלה בשלושה גלים. מותו של דה גול ב-1970 שם קץ לגרסה שלפיה האומה כולה, למעט קומץ בוגדים, התנגדה לכיבוש הגרמני, ועלה זיכרון וישי האפל, 'העבר שלא חלף'. הגל השני החזיר אל עבר רחוק: הישרדות מוסדות הרפובליקה החמישית אישרה שדה גול השיב את האיזון בין מוסדות המדינה שהמהפכה הפרה, ומכאן הטענה שהמהפכה הצרפתית הסתיימה והערכה מחדש של העבר המונרכי, עד שחגיגות אלף שנות הוגו קאפה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
