בחינת העיצוב האוניברסלי ללמידה ככלי נגישות בהשכלה הגבוהה: סקירת הספרות העדכנית
Cumming & Rose, 2021
מבוא
מספר הסטודנטים עם מוגבלות הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה באוסטרליה גדל במידה ניכרת בעשור שבין 2009 ל-2019, ושיעור הנרשמים שדיווחו על מוגבלות עלה מ-4.2 אחוזים לכ-7.2 אחוזים. ההגדרה החוקית רחבה וכוללת ליקויים פיזיים, חושיים, נפשיים ושכליים. חלק מהמוגבלויות, כמו ליקויי למידה או הפרעת קשב, מכונות מוגבלויות סמויות, משום שסגל ההוראה אינו מודע להן אלא אם הסטודנט חושף אותן. נטל החשיפה מוטל על הסטודנט, שנדרש לפנות לשירותי התמיכה, לעיתים אף להוכיח את מוגבלותו, ולחזור על החשיפה בפני כל מרצה בכל קורס כדי לקבל התאמות. לסטודנטים אלה שיעורי הצלחה נמוכים מעט ושיעורי התמדה נמוכים במידה משמעותית בהשוואה לעמיתיהם.
הגישה הנגישה מבקשת להסיר את הצורך בפנייה יזומה ובחשיפה חוזרת, כך שכלל הסטודנטים יוכלו לגשת לחומרי הלימוד. העיצוב האוניברסלי ללמידה (UDL) הוא מסגרת המנחה מתכננים ומרצים בתכנון קורסים ובהעברתם, מתוך הנחה שכל הלומדים, ללא תלות ביכולתם, מרוויחים מתכנון תכנית לימודים המותאם למגוון רחב של לומדים. המסגרת מציבה את הסטודנט במרכז ההוראה ומצמצמת חסמי למידה עוד בטרם ייכשל הלומד מבחינה אקדמית או מוטיבציונית. UDL נשען על שלושה עקרונות תכנון: אמצעי ייצוג מרובים המקנים דרכים שונות לרכישת מידע וידע, אמצעי הבעה ופעולה מרובים המאפשרים ללומד להדגים את ידיעותיו בדרכים חלופיות, ואמצעי מעורבות מרובים המכוונים לתחומי העניין של הלומדים ומניעים אותם ללמידה. שלושת העקרונות מפורטים לתשעה קווים מנחים ולשלושים ואחת נקודות בקרה.
הבסיס התיאורטי לשימוש ב-UDL
השורשים התיאורטיים של UDL נטועים בעיצוב האוניברסלי בארכיטקטורה, גישה הגורסת שמתקנים צריכים להיות שמישים למגוון רחב של אנשים ולא מותאמים לדמות נורמטיבית יחידה. בהעברה להקשר החינוכי הלומדים נתפסים כייחודיים ומגוונים בצורכיהם, והגישה מאתגרת את התפיסה שכולם לומדים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
