תגובות רגשיות לאמנות: מהצטברות ועוררות לקוגניציה ולרגש
Silvia, 2005
חקר התגובות הרגשיות לאמנות התנהל באורח תמוה במנותק מפסיכולוגיית הרגש. האסתטיקה היא מן התחומים הוותיקים במחקר הפסיכולוגי, אך חקר האמנות וחקר הרגש דעכו שניהם במהלך רוב המאה העשרים ושבו לקדמת הבמה כמעט בעת ובעונה אחת, בלי שנוצר ביניהם מגע של ממש. המסורת ששלטה בחקר הרגש האסתטי נשענה על מושגים פסיכוביולוגיים, וההתקדמות התאורטית בחקר הרגש כמעט לא חלחלה אליה.
המסורת הפסיכוביולוגית והאסתטיקה הניסויית החדשה
משתני ההצטברות ומודל העוררות
המסגרת ששלטה בתחום היא מודל פסיכוביולוגי שהתגבש בשנות השבעים תחת השם האסתטיקה הניסויית החדשה. במרכזו מחלקת תכונות גירוי המכונות משתני הצטברות (collative variables): מורכבות, חידוש, אי-ודאות וקונפליקט. כולן מחייבות השוואה בין פיסות מידע, בין מידע נכנס ובין ציפייה או בין יסודות שונים בשדה הגירוי, ולכולן פוטנציאל עוררות, כלומר יכולת להשפיע על עוצמת העוררות, שאליה יוחסו האיכויות ההדוניות של כל גירוי, אמנותי או אחר. בניסוח המאוחר הוצבו שתי מערכות ביולוגיות: מערכת גמול ראשונית המייצרת רגש חיובי עם עליית פוטנציאל העוררות, ומערכת סלידה ראשונית המייצרת רגש שלילי עם אותה עלייה אך בסף הפעלה גבוה יותר. פעולתן המשותפת יוצרת עקומה הפוכה בצורת U, שבה הגירוי נע מנייטרלי לחיובי ומתהפך לשלילי אחרי נקודת מפנה אופטימלית.
מכאן נגזרה תחזית של עקומה ריבועית, שלפיה מצולעים פשוטים מאוד ומורכבים מאוד יימצאו מושכים פחות מכול, ושהקשר יחול על אמנות חזותית, מוזיקה, סרט ושירה כאחד. ההנחה שדינמיקת הגמול זהה בחוויית אמנות ובחוויה שאינה אמנותית הכניסה את התחום ללב הזרם המרכזי ואפשרה להחיל עליו כלים התנהגותיים קפדניים. משתני...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
