צדק מנקודת מבטו של הקורבן
Herman, 2005
שאלת הצדק בעבירות מין ובאלימות במשפחה
בדרכם אל ההחלמה ניצבים נפגעי עבירות מין ואלימות במשפחה מול שאלות היסוד של הצדק: כיצד תיוודע האמת, כיצד יישא הפוגע באחריות, מהו עונש הולם, האם אפשר לתקן את הנזק וכיצד יוסיפו נפגעת ופוגע לחיות באותה קהילה. השאלות מורכבות במיוחד משום שהפוגעים מוכרים היטב לנפגעות - בעלים, אבות, אחים, שכנים, מורים וכמרים - ולעתים מכובדים ואף אהובים בקהילתם. ההליך האמריקאי בנוי כזירת התגוששות שמגבלותיה החוקתיות מגנות על הנאשם מפני עוצמת המדינה ולא על אזרחים זה מפני זה.
עבירות אלה הן מופעי כוח גולמי שנועדו להכפיף את הנפגעת ולביישה, ולכן הן חסינות במיוחד מפני סעדי החוק: אומדני הדיווח על אונס נעים בין 8 ל-33 אחוזים, ופחות מחמישה אחוזים מן המקרים מסתיימים בהרשעה ובמאסר. צורכי הנפגעות מנוגדים לדרישות ההליך - הכרה חברתית מול אתגור אמינותן, סיפור בקולן מול שאלות סגורות, הימנעות מתזכורות הטראומה מול חיוב לחיות אותה מחדש - ומערכת שתוכננה לעורר תסמיני דחק הייתה נראית כמו בית משפט.
מיתוס הקורבן הנקמני
במשפט הפלילי המדינה, ולא הנפגעת, היא הצד הניזוק, וההנחה שתהיה מאופקת והוגנת ממנה נשענת על חשד עמוק כלפי זעמה; זעמן הצודק של נשים, המפר נורמות של נשיות צייתנית, מאיים במיוחד. המסורות הדתיות מטיפות לסליחה, ובמיוחד לנשים ולבני קבוצות כפופות, ותפיסת הזעם כדלקת רעילה מציגה את הנפגעת כחולה ומוסיפה בושה על הסטיגמה שיצר הפשע.
קו אחד בפילוסופיה של המשפט חולק על הטאבו הזה ורואה בתרעומת הנפגע רגש תקף הראוי להכרה, וגם אחד מתיאורטיקני הצדק המאחה המרכזיים רואה בתרעומת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
