פרקטיקה אנטי-דכאנית בבריאות הנפש
Larson, 2008
הפער בין ההכשרה האנטי-דכאנית ובין הפרקטיקה בבריאות הנפש
בתי ספר רבים לעבודה סוציאלית בצפון אמריקה ובבריטניה הכניסו קורסים בפרקטיקה אנטי-דכאנית (anti-oppressive practice); יש הרואים בכך חזרה לשורשי הצדק החברתי (social justice) של המקצוע ויש הרואים בכך חשיבה מחדש עליו בעת של שינוי חריף. בשדה בריאות הנפש נותרה הגישה רחוקה מן השיח ומן המודלים השלטים ואף בלתי מתיישבת איתם: הספרות נשענת על פרספקטיבות רפואיות וביו-פסיכו-חברתיות, וספרי ההכשרה מרחיבים באבחון, במערכות סיווג, בהתערבויות רפואיות ובייעוץ קליני המכוון לריפוי פתולוגיות. העמדות האנטי-פסיכיאטריות, הביקורתיות והמעצימות מוזכרות, אך מעט נכתב על יישומן, וכך נותרים המושגים האנטי-דכאניים שוליים לעשייה ונפער דיסוננס בין המסגרות הנלמדות בהכשרה ובין הפרקטיקה שבשדה.
שבעת העקרונות שלהלן גובשו בעבודת חבר סגל עם סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה קנדית, שהתבקשו לגבש רעיונות כיצד יממשו עובדים סוציאליים את יעדי הצדק החברתי, ההעצמה (empowerment) והיעדים המבניים של המקצוע בארגונים שהשיח השולט בהם הוא המודל הרפואי, הספוג היררכיה, מבנים פטריארכליים ופערי כוח. שלושה עובדים סוציאליים מן השדה לא שינו את העקרונות אך הצביעו על החסמים ליישומם.
הגדרת הפרקטיקה האנטי-דכאנית
לפי אחת ההגדרות מרכיביה המובהקים הם מחויבות לצדק חברתי ואתגור יחסים חברתיים המבליטים אי-צדק, במיוחד בצורות שהעבודה הסוציאלית עצמה משחזרת, והיא מאתגרת את מושג המקצועיות ומעמידה במרכז שיתוף בכוח ויחסים שוויוניים. הכרה בפערי כוח אינה מספקת, ובלי פעולה לתיקון מאזן הכוח מונצח אי-השוויון; הפעולה כוללת רפלקציה עצמית, הבנה של כוח ושל דיכוי ושל מקומו של העובד בתוכם, ומודעות לאופן שבו מיקומו החברתי תורם לדכאנות ההתערבות דרך מעמדנות, גזענות, סקסיזם, אייבליזם והטרוסקסיזם. את הדיכוי אפשר לראות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
