מסגרת תיאורטית והיסטורית
Tovy, 2015
אסטרטגיה וגאוגרפיה
האסטרטגיה, שמקור שמה בכינוי היווני למפקד צבא, הוגדרה בידי אנטואן אנרי ז'ומיני כאמנות הבאתם של הכוחות אל שדה הקרב ותכליתה כיבושן של נקודות גאוגרפיות חיוניות, ואילו קרל פון קלאוזביץ קבע בשנת 1832 כי היא תורת השימוש בקרבות לצורכי המלחמה. הגדרות אלה אינן מבחינות בין אסטרטגיה למדיניות; מילון המונחים הצבאי האמריקני משנת 2001 מבחין בין אסטרטגיה, הפעלת כלל מרכיבי העוצמה הלאומית להשגת יעדים, אסטרטגיה לאומית, הפעלת עוצמת האומה בימי שלום ובהיערכות למלחמה, ואסטרטגיה צבאית, ניהול המלחמה מול כוחות צבאיים. חיבורן של השתיים הוליד את הגאואסטרטגיה: התנאים הגאוגרפיים מכתיבים את תכנון המערכה, את הלוגיסטיקה ואת הקשר, והתעלמות מהם הולידה אסונות, כהסתבכותן של צרפת וגרמניה ברוסיה או כמלחמת סין-הודו (1962) שנוהלה בגבהים של יותר מ-5,000 מטרים. שישה גורמים קושרים גאוגרפיה לאסטרטגיה: נגישות, ניידות, נראות, יכולת תקשורת אלקטרונית, זמינותם של כוח אדם ואמצעים במקום ובזמן הנכונים, ופגיעוּת הכוללת את כולם. אלה הם הפרדיגמה הקלאסית, שלפיה המשיג יתרון גאואסטרטגי הוא המנצח.
מהפכה צבאית בהיסטוריה
מהפכות צבאיות רבות אירעו בהיסטוריה, ובהן האוכף, אבק השרפה, הגיוס ההמוני והנשק הגרעיני, ומכיוון שמאות שנים חולפות לעתים בין חידוש לחידוש יש המעדיפים לדבר באבולוציה. חיל הרגלים החמוש בנשק אבק שרפה הגדיל את הצבאות, ומשרק שלטון מרכזי יכול היה לממנם התפרקה השיטה הפאודלית וצמח האבסולוטיזם, ואילו התותח שינה את בניית הביצורים וחולל כלכלה כספית. הוויכוח ההיסטוריוגרפי על מהפכה זו ממחיש את הקושי לזהותה בעודה מתרחשת: גישה אחת מונה ארבעה מאפיינים חדשים במאה השש עשרה, עליונות הרגלים חמושי המוסקטים, גידול הצבאות, החיפוש אחר הקרב המכריע וצמיחת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^