מודל הדאגה הכפולה והגורמים המשפיעים על פתרון בעיות
Pruitt & Carnevale, 1993
מודל הדאגה הכפולה
המודל מציע כי התנהגות במשא ומתן מושפעת משני ממדים עצמאיים: דאגה לאינטרסים האישיים ודאגה לאינטרסים של הצד השני. כל אחד מהממדים יכול לנוע בין רמה נמוכה לגבוהה, והשילוב ביניהם מכתיב את סגנון ההתמודדות עם קונפליקט. דאגה עצמית גבוהה ודאגה נמוכה לאחר תוביל לגישה מתעמתת (contending), דאגה גבוהה לאחר ודאגה נמוכה לעצמי תוביל לויתור (yielding), רמות נמוכות של שתי הדאגות יובילו לאי־עשייה (inaction), ואילו רמות גבוהות של שתיהן יובילו לפתרון בעיות (problem solving).
המודל מרחיב את גריד הקונפליקט של בלייק ומאוטון ומתקן את המגבלה בתיאוריות קודמות שראו את הדאגה העצמית כקבועה. בכך הוא מאפשר להבין כיצד השילוב בין אינטרסים אישיים לאכפתיות לאחר משפיע על אסטרטגיה במשא ומתן.
סגנון קונפליקט אישי
חוקרים מוקדמים כבלייק, מאוטון, תומאס ורחים ראו במודל הדאגה הכפולה כלי להבנת הבדלים אישיים בסגנון ניהול קונפליקט. מחקרים פסיכומטריים שנערכו (למשל של ון דה ולירט) מצאו כי אנשים משתמשים בקונסיסטנטיות בשיטות מסוימות לניהול סכסוכים, וכי ניתן למפות שיטות אלה במרחב דו־ממדי הדומה למודל הדאגה הכפולה. ארבעת הקצוות – הימנעות, ויתור, התמודדות ופתרון בעיות – תואמים את ארבעת הרבעים במודל. נמצא כי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
