לגרום לעדויות המחקריות לשנות: פרספקטיבה חדשה לקביעת מדיניות מבוססת עדויות בחינוך. הקדמה לקביעת מדיניות מבוססת-עדויות

סיכום בעברית בהיקף 5157 מילים, של הפרק:

Brown, C. (2013). An introduction to evidence-informed policy making. In: Making evidence matter: A new perspective for evidence-informed policy making in education (pp. 9-27). London: IOE Press.‏

להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה


אופציונלי. השם שיופיע על החשבונית


לגרום לעדויות המחקריות לשנות: פרספקטיבה חדשה לקביעת מדיניות מבוססת עדויות בחינוך. הקדמה לקביעת מדיניות מבוססת-עדויות
Brown, 2013

בפרק זה אני מציג הקדמה לרעיון של "קביעת מדיניות מבוססת-הוכחה". אתחיל בהצגת הגדרה של כל המושג לפני הבאת כמה רעיונות, מונחים ומבנים יסודיים הדרושים להבנה כוללת בפרקים מאוחרים יותר. כאן נכללים: מי נחשבים "קובעי מדיניות" ו"חוקרים", למה הכוונה ב"הוכחה" וסוגי ההוכחות המובאים בחשבון באופן טיפוסי על ידי קובעי מדיניות. כיצד ראיות אמורות להשפיע על מדיניות, והמושג של "אימוץ ידע" המסכם את הפעולות התומכות בניסיון להגביר את היקף השימוש בראיות. לאחר מכן, אפרט את היתרונות של שימוש בראיות לצורך פיתוח מדיניות. בהמשך, אתווה דוגמאות של יוזמות מהממלכה-המאוחדת ובינלאומיות שביקשו לשפר את השימוש בראיות על ידי קובעי מדיניות. לבסוף, אציג כמה ביקורות בולטות מהעת האחרונה של מחקרי חינוך באנגליה ואת הסיבות הניתנות בדרך כלל על ידי קובעי מדיניות מדוע אין שימוש רב יותר בראיות כחלק מקביעת המדיניות שלהם.

העקרונות התומכים ברעיון של "מבוסס-הוכחה"
הרעיון של קביעת מדיניות מבוססת-הוכחה אינו חדש. זהו גם חלק נרחב למדי שמקורותיו הם במחקר המשתרע על פני תחומי שיפוט ודיסציפלינות: מקנדה עד ניו זילנד ומשירותי בריאות למשפט. עם זאת, הטענה כי קובעי מדיניות צריכים להיות נכונים להיעזר בראיות עלתה בחשיבותה בתקופה האחרונה, ובייחוד ביחס לחינוך. "הוועדה לקהילות אירופיות" למשל, הציעה כי: "יועיל למגזר החינוכי ללמוד שיעורים רבי ערך מתחומי מדיניות אחרים, המצליחים יותר בשימוש במחקר ובראיות אחרות כדי לשפר את הפרקטיקות שלהם". חוקרים נוספים ציינו כי "קובעי מדיניות ולמנהלים מוצאים עניין רב כיצד להבטיח שממצאי מחקר הם בעלי השפעה רבה יותר על תהליך קביעת מדיניות". חוקר קודם טוען כי "החשיבות של מחקר לקביעת מדיניות נעשתה גלויה בתקופה האחרונה, לאחר שידע נתפס כבעל נוכחות גבוהה יותר".
למרות דגש זה והנוכחות הגבוהה יחסית של תנועת "מבוסס-הוכחה" כיום, בעייתי להניח כי יש רמה כללית של הבנה ביחס למה כלול למעשה בקביעת מדיניות מבוססת-הוכחה, או במונחים של מי או מה עשוי להיות מעורב בפיתוח שלו. למשל, הגדרה המובאת רבות מתייחסת לקביעת מדיניות מבוססת-הוכחה כגישה שמסייעת לאנשים לקבל החלטות מבוססות היטב בנושאים של מדיניות, תכניות ופרויקטים על ידי כך ששמים את הוכחות המחקר הטובות ביותר שבנמצא בלב פיתוח המדיניות ויישומה.
עם זאת, הגדרה זו מניחה הבנה משותפת ביחס לכמה רעיונות ומונחים מרכזיים, לדוגמה, מהי "הוכחה" ומי אמור לפתח מדיניות חינוכית, וכיצד ראיות עשויות להשפיע על קבלת החלטות מדיניות ומה עשוי להיחשב ראיות טובות ביותר לשם כך. על כן, אתחיל בדיון בכמה סוגיות יסוד הנוגעות לנושא ואפתח במונחי הגג הכלליים יותר של "קובעי מדיניות" ו"חוקרים".

"חוקרים" ו"קובעי מדיניות". מי נמצא בטווח?
אף שאני בדרך כלל מתייחס למי שמעורבים בתהליך של פיתוח מדיניות כ"קובעי מדיניות"/"שחקני מדיניות", אין זה אומר כי קבוצה זו הומוגנית מטבעה. שחקני מדיניות שונים אחראיים על מכלול רחב של פעולות מדיניות החל מיוזמה ועד ביצוע. מדיניויות יפותחו וייושמו ברמות מנהליות רבות, החל מצורות ממשל מרכזיות ועד מקומיות. עם זאת, במסגרת קבוצה רחבה יותר זו, אני מתרכז בקבוצה קטנה יחסית של "טיפוסי" מדיניות. וזאת מפני שהעבודה שלי עד כה בחנה רק ממשלים מרכזיים באנגליה האחראיים למדיניות חינוכית כלל ארצית. על כן, אני מתייחס ודן ראשית ב"פקידי ממשל" (מנהלנים א-פוליטיים של הממשל המרכזי באנגליה), ובייחוד פקידים המועסקים במשרד החינוך ובסוכנויות ביצוע האחראיים על פונקציות ביצוע מרכזיות של משרד החינוך. שניים הם הפוליטיקאים – מזכירי מדינה ושרים עם אחריות על תקציבי חינוך מסוימים. בספטמבר 2012 אלה היו מייקל גוב (מזכיר המדינה לחינוך) ודיוויד לאווס (שר החינוך).
בגלל טווח היריעה של עבודתי כיום, חוקרים מוגדרים כאן בעיקר כעובדים במוסדות השכלה גבוהה בממלכה-המאוחדת, כלומר, אני מתעניין בעיקר בחוקרים באקדמיה ובייחוד אלה שהמחקר שלהם קשור לחינוך. פירוש הדבר שיש מקורות רבים של הוכחה ובמסגרת ספר זה אני מגן על "טענה לידע". וכך הדבר משום שאני סבור (למרות הטבע הפרשני של עולם החברה המלמד בהתאמה שהתוצאות של כל תהליך מחקר יהיו נתונות לדעות קדומות הטבועות בפעילות של החוקרים המשתתפים) שמחקר אקדמי מציג מאפיינים מסוימים המלמדים על רמה מסוימת של איכות של גישה. כלהלן: (1) מחקר אקדמי דורש מומחיות מעשית ותיאורטית כולל היכרות עם התחום, יכולת מתודולוגית וכישורים טכניים הקשורים לאיסוף חומרים וניתוחם. (2) בהתבסס על מומחיות זו, חוקרים אקדמיים משתמשים בהליכים מתוכננים בקפידה ובניתוח מדוקדק (נעשה כדי להבטיח שהגישה והפירוש הם תקפים, אמינים ושיטתיים) ו-(3) תוצאה של מחקר אקדמי מדגישה באופן טיפוסי את הפיתוח של הכללות, עקרונות או תיאוריות שיסייעו בהבנה, ניבוי ו/או שליטה, המבוססים על רמה מסוימת של מומחיות והבנה. לכן התפקיד של האקדמאים הוא להיות בעלי ידע בתחום רחב יותר שבו הם יכולים לפעול ולהיות מסוגלים למקם ביעילות את עבודתם ביחס למחקרים אחרים (להראות איפה זה מוסיף, חופף ומרחיב מחקרים אלה). מאפיינים אלה מחוזקים על ידי הליך של ביקורת עמיתים: כדי להתפרסם בכתבי העת היוקרתיים ביותר, אקדמאים חייבים להציג את הגישה שלהם ואת הממצאים לבחינה של אחרים. גישה מדוקדקת באותה המידה משמשת להעריך בקשות מימון גדול למחקר. כמובן, יש צורות אחרות של מחקר/סוגים של חוקרים שעשויים להיות בעלי חלק ממאפיינים אלה או כולם, אבל אני טוען שגם הם (המאפיינים) וגם ההליך של ביקורת עמיתים מעניקים חותמת איכות של משמעות וחקירה אמפירית מאומתת, כלומר, סטנדרט שצריך להתאים לאחרים שמבקשים שהעבודה שלהם תהיה מדוקדקת ומבוססת היטב.

הגדרות של "הוכחה", "מחקר" ו"ידע"
אבחן עתה מה אפשר לכלול במונחים "הוכחה", "מחקר" ו"ידע". אתחיל באחרון שבהם, המושג של ידע "צורה 2" שימש להדגיש טרנדים משתנים בייצור של ידע. הוא שימש בייחוד להציע מעבר מצורה מבוססת-דיסציפלינה אקדמית מסורתית של ייצור, שם נעשה שימוש בידע המועבר לאחר שהוא נוצר ("צורה 1"), לאחד שבו ידע נוצר בהקשר של יישום. כלומר, נווטני ואח' טוענים כי ידע "צורה 2" נועד להיות מיושם לנושאים של העולם-האמיתי, וכי הוא עכשיו מאפיין בלתי נפרד ברוב המחקרים. עם זאת, מעבר להמשגה זו של מהו ידע, או מה הוא מהווה, מודגשת היעדר בהירות ניכרת בין הגדרות של ידע ומושגים של מחקר או הוכחה. נוטלי ואח' (2007, 25), לדוגמה, טוענים כי "הגדרות של... מחקר, הוכחה וידע מעלים דרך קבע תיאורים משתמעים של לפחות אחד מהאחרים". "משרד הקבינט" מצהיר כי "הרכיב הגולמי של הוכחה הוא ידע... ידע באיכות גבוהה נובע ממגוון מקורות". משרד הקבינט מציין לאחר מכן שמקורות אלה מהווים, בין היתר "ידע" ו"מחקר". חוקרים קודמים טוענים כי המונח "מחקר" מתאר תהליך של ייצור וכי המשתמשים במחקר מנסים באופן פעיל וביחסי גומלין, דרך דיאלוג ומעורבות, לפרש את ממצאי המחקר כידע או כהוכחה. חוקרים נוספים מציעים גם כן כי ידע יכול להיות מוגדר כמחקר שפירשו אותו. הממצאים של מחקר אקדמי, לאחר שהם מובאים בקשר אחר, מעניקים צורה של ידע.
כתוצאה מכך המונחים "מחקר"...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^