ישראל: מהמונופול לשמים הפתוחים
Caspi, 2007
הטלוויזיה בישראל התפתחה במקביל לעיצובה של המדינה החדשה כדמוקרטיה מערבית מודרנית מאז 1948. שידורים חלקיים החלו ב-1964 ושידורים כלליים רק ב-1968, ובהתפתחותה ניכרים שלושה שלבים בני כשני עשורים כל אחד: שלב הדגירה, שלב המונופול החד-ערוצי ושלב "השמים הפתוחים" הרב-ערוצי שהחל בשנות השמונים. המעבר בין השלב השני לשלישי כרוך במפנה ערכי כולל, מאוריינטציה סוציאליסטית אירופית לאוריינטציה קפיטליסטית אמריקנית, ובביקוע הפורמט הבריטי של שידור ציבורי. ישראל היא שדה תחרות פורה בין הגישה החברתית האירופית ובין הגישה המסחרית האמריקנית, וגלובליזציה, קונגלומרטים תקשורתיים, חידושים טכנולוגיים, משבר הזהות של השידור הציבורי ולחצי יזמים הכריעו את הכף לטובת הסדרה בידי כוחות השוק.
רקע
השאיפה של אבות המדינה להקים דמוקרטיה מערבית חייבה גם בניית תעשיית תקשורת. המייסדים הבינו את החרב הפיפיות שבמוסד תקשורת מודרני: הוא חלק בלתי נפרד מן התשתית ובה בעת מחולל שינוי בערכים ובתרבות, רגיש במיוחד בישות לאומית חדשה שנועדה להתיך פערים בין מהגרים מכל העולם. אימוץ האתוס הדמוקרטי הציב סבך כפול, בין מסורות סמכותניות מימי המנדט ובין נורמות דמוקרטיות, ובין חופש ביטוי מרבי ובין צורכי משטר שחייב לפקח. השאלה הייתה כמה שליטה נחוצה כדי לשמר את השלטון ועדיין להיחשב דמוקרטי דיו, וכמה אפשר לוותר בלי לסכן אינטרסים חיוניים.
שלב הדגירה (1948-1967)
בעשור הראשון שלטו במפת התקשורת העיתונות המפלגתית והעיתונות בשפות זרות, והעיתון המפלגתי פרח משנתפס ככלי יעיל לגיוס תמיכה, חיוני במיוחד בעתות בחירות. המנהיג המייסד זכה למעמד כמעט בלתי מעורער גם בענייני שידור, והתנגדותם של דוד בן-גוריון וחבריו לטלוויזיה נשענה על שלושה טעמים: פחד מטכנולוגיה שייחסה לה השפעה עצומה, חשש מעלויות שכלכלה דלת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
