ויקטימולוגיה מנקודת מבט הקרבנות
בן דוד, 2003
ראשיתו של התחום ושאלת מעמדו
קרבנות פשיעה הפכו למושא מחקר מדעי רציני בעיקר בשלושת העשורים האחרונים של המאה העשרים, אף שראשיתו מוקדמת יותר: בשנת 1937 החל בנימין מנדלסון לחקור קרבנות פשיעה והציג לעולם את מדע הקרבנות, שאותו כינה ויקטימולוגיה, ופון הנטיג, האב המייסד השני, פרסם בשנת 1948 את ספרו "העבריין וקרבנו". כבר אז נגע העניין המדעי בקרבנות גם בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה, וייסוד האגודה העולמית לוויקטימולוגיה בשנת 1979 נתפס כאבן דרך בהכרה בתחום כדיסציפלינה מדעית. כעשרים שנה לאחר מכן מתבקשת הערכה מחודשת לפי שני מדדים: מידת ההתפתחות המדעית ואיכותן של ההשלכות היישומיות. מוקד העניין הוויקטימולוגי דו-ממדי: שמירה על זכויות הקרבן ומתן אפשרות ביטוי לקרבנות עצמם מחד גיסא, וקידום הידע המדעי מאידך גיסא. בתפקידה כתנועה חברתית הפכה הוויקטימולוגיה את צורכי הקרבנות ואת זכויותיהם לנושא מרכזי בסדר היום הציבורי.
הוויקטימולוגיה כמדע
ההתפתחות המדעית נמדדת בעומקם של ההסברים התאורטיים וביכולת ההכללה שלהם, שכן הכללה ללא עומק מייצרת תובנות שטחיות בלבד. לפי אמת מידה זו טרם הוכיח התחום את איכותו: חסרה תאוריה הכוללת ראייה פנומנולוגית של חוויית הקרבנות, של התהליך הקרבני ושל תוצאותיו. יש הקושרים קושי זה לכך ששורשי התחום אינם בקרימינולוגיה או בסוציולוגיה אלא בתיאורים מתחום הספרות והשירה, ולכך שהניתוח השיטתי הראשון של קרבנות צמח מעבודתו של עורך דין שביקש להגן על עבריינים באמצעות ניתוח תרומתו של הקרבן למעשה העבירה. גם גבולות התחום שנויים במחלוקת: מנדלסון ראה בו תחום מדעי חדש, נפרד מן הקרימינולוגיה אף שחופף לה בחלקו, והרחיב אותו לכלל סוגי הקרבנות ובכללם קרבנות אסונות טבע, ואילו פון הנטיג ותלמידיו ראו בו...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
