האירוע-מפלצת
Nora, 1972
ייצור האירוע
תקשורת ההמונים אוחזת מכאן ואילך במונופול על ההיסטוריה: בחברות בת-זמננו האירוע פוגע בנו דרכה ודרכה בלבד. העיתונות, הרדיו והתמונה אינם אמצעים שהאירועים עצמאיים כלפיהם אלא התנאי לעצם קיומם, והפומביות מעצבת את ייצורם. אירועים מכריעים עשויים להתרחש בלי שידובר בהם, וידיעתם בדיעבד, כמו אובדן שליטתו של מאו דזה-דונג לאחר הזינוק הגדול קדימה, היא המכוננת את האירוע; ההתרחשות כשלעצמה עושה אותם היסטוריים בלבד, ואירוע מחייב שייוודע.
מכאן זיקות עזות בין סוג האירוע ובין המדיום הנושא אותו. עיתונות בתפוצה רחבה, קהל קוראים שיצרו חינוך יסודי חובה והעיור של שלהי המאה ה-19 נקשרים בשערוריות ראשית הרפובליקה השלישית ובסגנון שלבשו שם החיים הציבוריים. פרשת דרייפוס היא ההתפרצות הראשונה של האירוע המודרני ואבטיפוס שהשכפול שלו לא יחדל: רחשים ראשונים, ניצול השתיקה בידי עיתונות אופוזיציה, שיתוק המידע הרשמי, גזענות עממית, הסתבכות הצבא והמשפט, עקרונות מופשטים המתנגשים סביב ראש אחד, ופנייה לדעת הקהל שהולידה את החידוש הלשוני "אינטלקטואל". לעיתונות הכתובה שייכים אירועים שבהם העובדות חומקות והם תובעים ביקורת מידע, עימות עדויות ופריצת סודיות.
הרדיו נושא תופעות אחרות: תקופת בין המלחמות ומלחמת העולם השנייה נתפסו באוזן, ועידנים נפתחו בשיחותיו של רוזוולט, בנאומי נאצר ובקונגו של שנות השישים, שבה די היה שמדינאי יכריז בגלי האתר על נטילת השלטון כדי שהשלטון יהיה שלו. חשיבות האירוע נמדדת בכמות הדיבור שהוא מחולל, והמדיה הופכים לפעולה את מה שהיה יכול להישאר דיבור באוויר. הטלוויזיה מקדמת את הדמוקרטיה של האירוע צעד מכריע, שכן מעט ערוצים ומעט בידול...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
