שכיחותה ותיאורה של אילמות סלקטיבית במדגם בית-ספרי
Bergman et al., 2002
מבוא
אילמות סלקטיבית (selective mutism) מוגדרת ככישלון עקבי לדבר במצבים חברתיים מסוימים אף שהילד מדבר במצבים אחרים, כאשר ההימנעות מדיבור פוגעת בהישגים הלימודיים או בתקשורת החברתית ונמשכת למעלה מחודש. תיאורי התופעה מוכרים כבר מן המאה התשע-עשרה, אך ההפרעה, שכונתה תחילה אילמות אלקטיבית, נכללה לראשונה במדריך האבחוני רק ב-1980. חרף העניין הגובר בה, הידע על שכיחותה, על מאפייניה ועל מהלכה מועט, ורוב המידע הקליני מבוסס על ילדים שהופנו לטיפול ולכן על המקרים החמורים בלבד.
מה היה ידוע על השכיחות
ההנחה שאילמות סלקטיבית היא הפרעה נדירה נשענת על ראיות דלות. סקר מורים בבריטניה, שמונה שבועות לאחר פתיחת שנת הלימודים, זיהה 42 מתוך 6,072 ילדים בני ארבע עד חמש (0.69%) כאילמים לגמרי בבית הספר, אך במעקב לאחר שמונה חודשים נותרו כאלה חמישה בלבד (0.08%); הקריטריון ששימש שם אינו תואם שום הגדרה אבחונית מקובלת. השיעור הנפוץ ביותר בספרות, 0.06%, נגזר ממחקר פגום שקשר בלא בסיס בין איחור בהתפתחות הדיבור לאילמות. מחקרים סקנדינביים פנו אל בית הספר, אתר ההימנעות מדיבור השכיח ביותר, והניבו שיעורים רחוקים זה מזה: 0.18% בשוודיה, לפי קריטריונים מחמירים, לעומת 1.9% בקרב תלמידי כיתות ב' בפינלנד, לפי הגדרה שאינה דורשת פגיעה תפקודית.
פגיעה תפקודית וזיקה לפוביה חברתית
אילמות סלקטיבית משבשת הן הישגים לימודיים והן חִברות. במאה ילדים שווייצרים נמצאו ציונים גבוהים מן הנורמה בהתנהגות מסתגרת, בחרדה ובדיכאון ובבעיות חברתיות, ומחקרים נוספים דיווחו על הפרעה בינונית לפחות בתחומי תפקוד רבים; חולשתם בדיווח ציונים גולמיים בלבד ובהסתמכות על פונים לטיפול.
ההמשגה של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
