שירותי רווחה אישיים מכוח החוק - תמונת מצב בארבע ערים במרכז הארץ
שניט, 1996
מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות אמורות לתת מענה לפרטים וקבוצות אשר לא ניתן להם מענה במסגרת הסדרים מועדפים אחרים (כגון ביטוח לאומי, משרד הביטחון וכדומה). הסיוע של המחלקות מותנה בתקציב של הרשות המקומית והמחלקות החברתיות השונות בה. בתנאים הקיימים ישנו מחסור תקציבים כרוני המוליד דחיית פניות לעזרה או המתנה ארוכה עד קבלת השירות. שירותי הרווחה האישיים ניתנים מכוח חוק שירותי הסעד. המצב החוקי הקיים אינו מקנה לאזרחים זכויות מוגדרות לטיפול וסיוע אישי ואינו מגדיר את התנאים הברורים לקבלת סיוע. למחלקה השירותים הסוציאליים הזכות להפעיל שיקול דעת באישור או בדחיית בקשה לסיוע. הזכאות לסיוע מותנית במבחני אמצעים ובהערכה מקצועית של עובד סוציאלי. מצב זה גורם למתח רב בין העו"ס לבין הפונים:
1. חוסר הודאות אם הפנייה תתקבל למרות שמדובר בסיוע המוכר בתקנות העבודה הסוציאלית לפי הקריטריונים שנקבעו.
2. אין עקביות ואחידות במתן העזרה.
לכל רשות מקומית יש סוג והיקף סיוע שונה. רשויות שונות נוקטות בפתרונות שונים לנוכח התקציב שעומד לרשותן. הרשויות מנסות לגשר בין הפער התקציבי לבין צרכי הנזקקים.על כן נצפו הבדלים בין המחלקות השונות בהיקף הסיוע ובאחידותו. למרות הלחץ ההולך והגובר על העו"ס במחלקות השונות, התקציב לא רק שלא גדל, אלא אף קטן. ובכל זאת, קיימת התפתחות חקיקתית וחברתית (ישנם נושאים שעולים על סדר היום הציבורי וארגונים שדואגים שלא יוסרו ממנו) התפתחויות אלו העמידו בפני המחלקות אתגרים חדשים המחייבים היערכות וחלוקת תפקידים מתאימה.בצד שירותי הרווחה האישיים המקובלים, הניתנים במסגרת האפשרויות והאמצעים המוגבלים שחוק שירותי הסעד וחוק התקציב מקנים, נתקבלה דרישה לספק שירותי רווחה אישיים על פי חוקים ספציפיים. אלו מחייבים הקצאת משאבי כוח אדם וכסף בהיקפים שלא היו מורגלים בהם. מה מאפיין את שירותי הרווחה האישיים הניתנים על פי חוק? יש להבדיל בין שני תחומים בהם מוסמכים שירותי הרווחה האישיים הניתנים על פי חוק: 1) הגנתיים: הכופים אמצעי הגנה על אוכלוסיה בסיכון או שלקו בהזנחה/ ניצול/ התעללות; 2) מעניקים: המעניקים הטבות לזכאים (תחום זה מוגבל לגימלת הסיעוד). ההבדל בין שני התחומים הם המטרות אותם נודעו להגשים ודרך הפעולה להגשמתם.
שירותים הגנתיים
מתמקדים בכוח שהחוק מעניק להתערב ולהגדיל את האוטונומיה של האדם טעון ההגנה והאנשים האחראים לשלומו והחיים בסביבתו. החקיקה ההגנתית מגדירה באילו מקרים רשאי פקיד הסעד(שהוסמך לכך בחוק) להתערב ולכפות פתרונות על הזקוקים להגנת החברה. פקידי סעד חייבים לפעול במסגרת הליכים משפטיים. על פקידי הסעד לעמוד בנהלים וסדרי עבודה מוגדרים בחוק. לפקידי סעד עובדי המחלקות לשירותים חברתיים(לא מקומי) יש סמכות מיוחדת לעסוק בתחומים הבאים:אימוץ ילדים, שירותי מבחן לנוער ולמבוגרים בתחום הפלילי. פקידי הסעד במחלקות המקומיות יכולים לאתר, לחקור, לקבל החלטות וליזום התערבות בפני בית משפט וכן להפעיל סמכויות חירום בעת הצורך, לתת חוות דעת במסגרת תסקירים ולבצע הוראות בית משפט כשהדבר נדרש.
שירותים מעניקים
נוגעים להפעלת סמכויות מקצועיות ומנהליות שהוגדרו בחוק, אשר תכליתן להוציא מן הכוח אל הפועל את מימוש הזכויות שהוכרו לגמלת סיעוד. העו"סים במחלקות המקומיות אחראיים לוודא את קבלת הגמלה בהתאם לצרכיו האישיים של הזכאי. בקיצור, חלק מרכזי מהאחריות להגשת שירותיים אישיים על פי חוק בשני תחומים מוטל על העו"סים במחלקות המקומיות (למעט אימוץ ילדים ושירותי מבחן בתחום הפלילי).
המחקר
נערכה השוואה בין ארבע ערים (שלוש בינוניות – עיר א' עד ג', אחת גדולה – עיר ד'). השוואה נערכה בתחומים הבאים:
1. היקף התיקים המטופלים במחלקה
2. היקף התקציב העומד לרשות נותני השירותים
3. מצב כוח האדם למתן השירותים ועומס שרובץ עליו
4. מגמות המסתמנות ביישום מתן השירותים הניתנים מכוח החוק
מאפיינים תקציביים
א. חלוקת הנטל התקציבי בין הרשות המקומית לשלטון המרכזי
באופן עקרוני, תקציב הרווחה של הרשות מורכב מ: 75% מימון ממשלתי, 25% מימון הרשות המקומית. קיימים לחצים בעקבות מצוקות של שירותי הרווחה המקומיים להגדיל את תקציב המקומי מעבר להיקף שאושר על ידי משרד הרווחה.
• עיר א': העירייה הקפידה לא לחרוג ולאשר תוספת תקציבית מעבר למה שהרשות אמורה לכסות. אין תקציבים עירוניים נוספים שעומדים לרשות המחלקה לשירותים סוציאליים. כתוצאה מכך: המחלקה לא יכולה לתמרן את התקציב בכל הנוגע למתן שירות חיוני שאין לו מענה בתקציב הרגיל.
• עיר ב': העירייה מקציבה תוספת משמעותית מעבר ל25% המחוייבים. (ב93' ההשתתפות הגיעה ל42.6%). כתוצאה מכך: הממשלה הקטינה את מתן התקציב שלה (57.4%). סכומים אלו מוקדשים לסיוע אישי ופרויקטים טיפוליים יזומים, אשר ללא התוספת של העירייה לא היה ניתן לקיימם.
• עיר ג': גם כאן העירייה מקציבה תוספת משמעותית, אך קטנה מזו של עיר ב' (38.7%).
• עיר ד' : בעיר זו קיים היפוך בנטל התקציבי של הממש' לעומת הרשות. הממשלה מקציבה רק 37.7% והעירייה מקציבה 62.3%.
הפערים הללו (של השתתפות העירייה/ הממשלה בתקציב) באים לידי ביטוי בתוספת התקציב שמעניקה כל עיר בממוצע לתושביה. עיר א' – 0 ש"ח, עיר ב' - 44.7 ש"ח, עיר ג' – 34.4 ש"ח, עיר ד' – 201.6 ש"ח. פערים אלו מדגישים דרגות שונות של מחויבות ציבורית לפתרון בעיות סוציאלית מקומיות. אין קשר ישיר בין היקף ההקצאה התקציבית העירונית למדדי הנזקקות בכל עיר, כלומר, האפשרויות התקציביות שיש לכל עיר משתנות ללא זיקה ישירה לצרכים. קיימים אם כן, גם פערים בתוספות הניתנות לכל תיק שבטיפול סוציאלי.
● עיר א': העירייה לא מוסיפה מתקציבה להתמודדות עם בעיות רווחה.
● עיר ב': ניתנת תוספת של 976 ש"ח בממוצע לתיק.
● עיר ג': ניתנת תוספת של 747 ש"ח בממוצע לתיק.
● עיר ד': התוספת יכולה להגיע ל 3703 ש"ח!
יש לזכור מדובר על התקציבים שהוקצו לנושאי רוחה ולא ניתן לדעת איזה חלק עומד לסיוע אישי של תושבי העיר ושל האוכלוסייה המטופלת.
ב. תקציב כולל ותקציב מאושר
תקציב מאושר – הכוונה לתקציב שאושר על ידי משרד הרווחה. תקציב זה משקף את רמת הסיוע של המדינה. תקציב כולל – הוא התקציב שבפועל שכולל תוספות של העירייה לתקציב המאושר. תקציב זה משקף את סך כל המשאבים העומדים לרשות המחלקה לשירותים חברתיים להפעלת שירותי הרווחה האישיים.
גם כאן מוצאים הבדלים משמעותיים בהיקף התקציב המאושר....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
