ראיונות
Davidsson Bremborg, 2011
הראיון כשיטה
הראיון יוצר נתונים בשאילת שאלות בעל פה. ראיונות מובנים מאוד דומים לשאלון מדובר ומשמשים מחקר כמותי, ראיונות בלתי מובנים מניחים למרואיין לספר את סיפורו בחופשיות, ורובם מובנים למחצה (semi-structured interview): נפתחים בנושאים מוגדרים ונותרים פתוחים לשאלות חדשות. בחקר הדת השיטה מועילה במיוחד, שכן אמונות מגוונות ורבות פנים אינן נלכדות במחקר כמותי, והראיון מניב חומר עשיר ומורכב. הוא משולב לעתים קרובות בשיטות אחרות, ובמיוחד במחקר שדה אתנוגרפי, כביטוי לשילוש מתודולוגי; לשיחות השדה אין מסגרת ההסכמה האתית ההדדית שיש לראיון, ולכן הן מזינות את הניתוח הכולל אך אין מצטטים אותן.
אפיסטמולוגיה
תכלית הראיון האיכותני להבין ולפרש מחשבות, אמונות ותפיסות, בדומה למסורת ההרמנויטית, וגישתו פנומנולוגית: מוסבר ניסיונם של אנשים מן העולם ולא העולם כשלעצמו. מדריך מקובל לשיטה מעמיד שני דימויים ליצירת הידע: המראיין ככורה, שהידע טמון במרואיין ודי בשאלות הנכונות כדי לחלצו, תפיסה פוזיטיביסטית של ידע נתון; והמראיין כנוסע, האוסף סיפורים ומפרשם, תפיסה המכירה בהפקת ידע חדש ובאפשרות שהנוסע עצמו ישתנה בדרך.
הגישה הפוסטמודרנית רואה את הידע כנבנה מתוך יחסים, ומכאן נחשבים רקעו של המראיין, הבנתו המוקדמת ואישיותו משמעותיים לתוצאה. ביקורת פמיניסטית מ-1981 הראתה שמרואיינות שאלו את החוקרת שאלות והתעניינו בה, ושיחס פחות היררכי מניב חומר עשיר יותר ויצירה משותפת - רעיונות שהוטמעו מאז במתודולוגיה האיכותנית ובאתיקה של המחקר.
צורות שונות של ראיונות
ראיון המומחה נערך עם אנשי מפתח בשלב מוקדם, להקניית ידע כללי ותובנה אנליטית, ולעתים הם גם שומרי סף: בחקר הדת מקובל לראיין תחילה מנהיג של קהילה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
