צום, משתה ובשר: משמעותו הדתית של האוכל לנשים בימי הביניים
Bynum, 1985
אוכל כסמל דתי וכתחום של התגלות
המזון היה יסוד מרכזי בתרבות הדתית של ימי הביניים, והאכילה נחשבה למעשה גשמי ורוחני כאחד. החטא הקדמון נבע מאכילת פרי הדעת, והגאולה התגשמה באכילת גופו של ישו בטקס המיסה. המזון סימל את הקשר הישיר ביותר בין האדם לאל. במאות ה־13 וה־14, תקופה של רעב ואי־יציבות, האוכל הפך לסמל של עושר או קדושה: מצד אחד התענגות וצריכה לראווה, ומצד אחר סיגוף והימנעות מאכילה.
צום, סיגוף ומעמד האישה
הצום היה אחת מצורות ההתנזרות הנפוצות והמשמעותיות ביותר, אך בקרב נשים הוא קיבל מימד ייחודי. בעוד שגברים נטו להדגיש פרישות ממין ורכוש, הנשים מצאו באוכל ובצום דרך לבטא קרבה לאל. רבות מהקדושות נודעו בכך שצמו עד כדי סכנת חיים וניזונו רק מלחם הקודש. מחקרים מראים כי אף...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
