מציאות טראומטית משותפת של עובדים סוציאליים ושל האנשים שהם מסייעים להם בהקשרים של אזורי מלחמה
Nuttman-Shwartz, 2025
מבוא
אירועי ה-7 באוקטובר 2023, שכונו "השבת השחורה", ומלחמת "חרבות ברזל" שבאה בעקבותיהם שינו תפיסות אישיות ומקצועיות כאחד. מדובר באירוע הטראומטי המשמעותי ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה, ובמורכבותו, הכוללת אונס, עינויים, רצח וחטיפה של אזרחים וחיילים, הוא מחייב חשיבה מחודשת על הידע הקיים בנוגע לעבודה במצבי טראומה קולקטיביים. חשיבה זו נדרשת במיוחד ביחס למושג המציאות הטראומטית המשותפת (shared traumatic reality, STR), שכן שכיחות השימוש בו עלולה לטשטש את ייחודיותם של המצבים האישיים במהלך טראומות חברתיות רחבות. מתוך רפלקציה ביקורתית מוצע כלי חדש, "סרגל המציאות המשותפת", המשקף את הקשת הרחבה של האירועים שפקדו את כלל האוכלוסייה בישראל, יהודים וערבים כאחד.
שני צדדים של מציאות טראומטית משותפת
בשנים האחרונות, ובעיקר לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001, התפתח גוף ידע על האתגרים הייחודיים של אנשי מקצוע המטפלים בטראומה החיים ופועלים באותה קהילה שבה מצויים האנשים שלהם הם מסייעים. חוויה זו מכונה "טראומה משותפת", ובה נחשף המטפל לטראומה בשני מסלולים: חשיפה עקיפה דרך הקשר הטיפולי עם המטופל, וחשיפה ישירה בהיותו תושב הקהילה שנפגעה. היא מוגדרת כמכלול התגובות הרגשיות, ההתנהגותיות, הקוגניטיביות והרוחניות שחווה איש המקצוע כתוצאה מחשיפה ראשונית ומשנית לאותה טראומה קולקטיבית של מטופליו.
המושג הופיע לראשונה בספרות עוד בתקופת מלחמת העולם השנייה, ומאז יושם על אסונות טבע ומגפות עולמיות כמו הקורונה, כשהמוקדים הבולטים בספרות הם ארצות הברית וישראל. השיח המקצועי נטה למסגר את החוויה באופן שלילי, והדגיש את השילוב בין הפגיעה האישית למקצועית. ממצאי מחקרים חיזקו נטייה זו ותיארו רגשות של צער, אובדן, פחד, חרדה, דיכאון, איום,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
