לקחים שנקנו בקושי: שיטור טרור בארצות הברית
Connors & Pellegrini, 2005
רקע ומסגרת
הלקחים גובשו מכנס שנערך ב-13 בדצמבר 2004 בניו יורק ביוזמת מכון מנהטן ומכון המשטרה שבאוניברסיטת רטגרס, ובו הציגו מומחים מסוכנות הביון המרכזית, מתאגיד ראנד, מן המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור בישראל וממשטרת ניו יורק, במטרה לתרגם את מרכזיות המשטרה המקומית בסיכול טרור לצעדים מעשיים.
שיטור טוב כנקודת הפתיחה למנע
השאלה אינה אם המשטרה המקומית חשובה אלא מה בדיוק עליה לעשות. הפיגועים בניו יורק תוכננו והוכנו מחוץ לעיר ואילו הנזק הכלכלי היה לאומי ובינלאומי, ומכאן שמנע יעיל בעיר קטנה הוא מנע יעיל בניו יורק. הצעד הראשון הוא שיפור עבודת השיטור השוטפת, והשני הוא מעבר ארגוני מסדר יום שמרכזו העמדה לדין ותגובה לאירועים אל פעולות מנע. המעבר מחייב את הדרג הבכיר לחשוב על העיר כפי שקצין חושב על שדה קרב: ניתוח שטח לזיהוי פגיעות, הערכת האיום, הפצת תוצרי מודיעין ולימוד טקטיקות טרור בעולם, הכול בכפוף לחירויות הפרט ולבקרת עלויות.
המשטרה המקומית כמוליכה של ביטחון המולדת
הסיכון המרכזי הוא חזרה על שגיאות המערכה הראשונה בפשיעה: ההנחה שסיכול טרור מצריך הבנה של נפש המחבל או של המשתנים החברתיים-מבניים שמולידים טרור, וההנחה שמאמץ מקומי חייב להיות מונחה פדרלית. אותה מערכה, משנות השישים עד השמונים, נוהלה מוושינגטון וכשלה כשלון חרוץ מפני שנטלה מן המשטרה המקומית את היוזמה ואת האחריות, ואילו הירידה ההיסטורית בפשיעה בשנות התשעים הונעה מרעיונות מקומיים כמעט בלי קלט פדרלי. הערים הגדולות עשירות במטרות וצפיפותן מספקת אלמוניות לחוליות טרור, אך בהן נמצא גם קו ההגנה המשמעותי ביותר, כ-700,000 שוטרים מקומיים,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
