טכניקות מצביות ופרסום
Clarke & Newman, 2006
פרסום ואלימות
הטכניקות של מניעת פשיעה מצבית ניתנות להתאמה לפרסום כאמצעי למניעת פיגועים. רוב הכתיבה על פרסום וטרור נכתבה מנקודת מבטם של הטרוריסטים: יש הרואים בטרור לוחמה פסיכולוגית ובפרסום חלק מהותי ממנו, שכן הוא מכוון אל הצופים ולא אל הקורבנות. בפועל הארגונים נבדלים בשימושם בו, המחתרת האירית וארגון 17 בנובמבר אימצוהו והשביל הזוהר נמנע ממנו, והיקפו משתנה לפי סוג המעשה: חטיפת בני ערובה זוכה לפרסום רב משום שהיא נמשכת זמן ומלווה בדרישות פומביות.
כל מעשה טרור אלים כרוך בפרסום כלשהו, והאלימות משמשת פרסום לעצמה, אך מול אמצעי התקשורת של המאה העשרים ואחת זו צורה פרימיטיבית שלו; אל קאעדה הבינה זאת ולכן היא משתמשת בהרחבה בטלוויזיה ובאינטרנט, המאפשר גם לקבוצות מרוחקות להפיץ את הבשורה בזול. המסקנה הכללית, שעודנה שנויה במחלוקת, היא שהפרסום אכן מסייע לטרוריסטים: הוא מפיץ פחד ומתח בציבור, פותח פתח לחיקוי ומפרסם מטרות פוליטיות או דתיות.
מי שולט בתקשורת
גם תגובות המדיניות הניחו שהפרסום מסייע לטרוריסטים, ומכאן נטיית ממשלות לרסנו, כמו איסור ההופעות בטלוויזיה של חברי המחתרת האירית בשנות השבעים והשמונים. דמוקרטיות מערביות מסתכנות בכך בתדמית של מי שעושות את רצון הטרוריסטים ופוגעות בחירויות אזרח, וטיעונים אלה הביאו בארצות הברית לאימוץ אמות מידה וולונטריות בתקשורת. במאה העשרים ואחת פג תוקפם: ערוצי האינטרנט רבים מכדי שממשלה תחסמם, והגלובליזציה שללה מכל ממשלה שליטה בתקשורת.
הספרות נחלקת לשלושה מחנות: שליטה ממשלתית מלאה בתדמית הטרור, שליטת הטרוריסטים מול ממשלה חסרת אונים, ושליטת ארגוני התקשורת. המחנה השלישי משכנע יותר, בהסתייגות: עד מפנה המאה העשרים שימשו הרשתות הגדולות שומרות סף שקבעו את אופן...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
