השפעת דפוסי הפעלת כוח של הורים בגיל הגן על התפתחות המתבגר
Baumrind et al., 2010
שאלת המחקר וההבחנה בין עימות לכפייה
תפקיד מרכזי של הורים בכל חברה הוא לחברת את ילדיהם לנורמות התנהגות וללוות אותם מתלות של ינקות אל בגרות מווסתת-עצמית. בוויכוח האמריקאי קוראים יועצים שמרנים לכפות על הילד להכפיף את רצונו לסמכות המבוגר, בעת הצורך בענישה גופנית, ואילו הגישה הליברלית ממליצה על אהבה בלתי מותנית ועל תמיכה באוטונומיה. עשרות שנות מחקר חתך מראות ששני הקצוות, הסמכותני (authoritarian) והמתירני (permissive), קשורים לתוצאות פחות טובות מן הסינתזה הסמכותית (authoritative) שביניהם, אך ראיות מסודרות בזמן כמעט לא נאספו.
ההבחנה המכרעת היא בין שתי צורות של הפעלת כוח (power assertion): משמעת עימותית (confrontive), תקיפה, ישירה ועקבית, ומשמעת כפייתית (coercive), שרירותית ושתלטנית, המשמרת היררכיה משפחתית. סמכותיים וסמכותניים כאחד עימותיים, אך רק הסמכותניים מוסיפים כפייה, וכשמודדים את שתיהן כציר אחד נראה העימות מזיק יותר מכפי שהוא. הבחנה שנייה היא בין ענישה גופנית נורמטיבית, שאינה פוגענית פיזית וניתנת ביד פתוחה לגפיים או לישבן, ובין ענישה חמורה, החורגת מן הנורמה בתדירות ובעוצמה.
פרקטיקות כפייתיות ודפוסי הסמכות ההורית
פרקטיקה היא מובחנת-סמכותנית אם היא מאפיינת הורים סמכותניים הרבה יותר מסמכותיים או ממכוונים. חמש כאלה: הפעלת כוח בלתי מסויגת, בלא הסבר תבוני ובדרישה לציות מיידי; משמעת שרירותית, בלתי צפויה ומתעלמת מנקודת מבטו של הילד; שליטה פסיכולוגית, עקיפה וחודרנית, המכוונת לעולמו הנפשי ולזהותו ומשבשת את האינדיבידואציה ואת תחושת המסוגלות, בניגוד לשליטה ההתנהגותית הגלויה; ענישה גופנית חמורה; וביקורת מילולית עוינת, שמילותיה הפוצעות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
