השוואה
Stausberg, 2011
מבוא
ההשוואה היא מהלך בן ארבעה שלבים: בחירת שתי תופעות או יותר הנראות אנלוגיות במבט ראשון, תיאור קווי התפתחותן, הבחנה בדמיון ובשוני והסברם במידת האפשר. בחקר הדת הלא-וידויי היא נושא טעון, חלק ממשא ומתן מחדש על זהות הדיסציפלינה, ונכתבה עליה ספרות ענפה שכמעט לא התקדמה: פרסומיה אינם מתייחסים זה לזה ואינם נשענים על הספרות העשירה בדיסציפלינות אחרות, ועוסקים במתודולוגיה על פני השטח בעוד שלמעשה מתדיינים בתפיסות של תרבות ושל דת.
ההשוואה כשלעצמה אינה הבעיה: כל שיטה עשויה להירתם למטרות אפולוגטיות, קולוניאליות או גזעניות, אך רק ההשוואה מושמצת בשל כך, משום שהיא ממסכת את השאלה הפוליטית אם ניתן וראוי להשוות תרבויות ודתות. האתגר החריף הוא שלילת ההשוואתיות עצמה: אם ה"דתות" הן המצאות קולוניאליות ורטוריות ואין תווים משותפים להציב זה מול זה, אין מה להשוות וחקר הדת מתרוקן ממשמעות. זו ביקורת תיאורטית ולא מתודולוגית.
"דת השוואתית": מערכי ההשוואה המוקדמים והמשכיותם
כל הגישות המוקדמות לחקר הדת האקדמי נשענו על מערכי השוואה. טיילור הצליב נתונים מ-282 חברות בין מנהג ההימנעות הטקסית מן החותנת ובין מגורים מטרילוקליים לאחר הנישואין, ופרייזר יצא מניסיון להסביר מנהג מקומי של ירושת כהונה והגיע לחיבור רחב על קסם ודת, מלכות קודש ואלים מתים וקמים, שעורר סערה משום ששילב בו את תחיית ישו; גם התיאוריה האבולוציונית נשענת על מתודולוגיה השוואתית בלי להודות בכך, שכן עצם קיומה של וריאציה מחייב הערכה השוואתית. בפרויקט של מקס מילר להקמת מדע הדת, שעוצב בדמות הפילולוגיה ההשוואתית, האמרה "מי שיודע אחת אינו יודע אף אחת" הפכה לאני מאמין של התחום, וההנחה שאין דת שיכולה לתבוע עמדה מיוחסת מבדילה את מדע הדת מהשוואות דתיות, שהן טקסונומיות של סטיות או...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
