המיתוס ו"סיפור המעשה" (על תפקיד האינטרטקסטואליות בסיפור "עגונות")
שקד, 1989
פואטיקה אינטרטקסטואלית
יצירתו של עגנון מתייחסת אל מקור היצירה ואל נושאה העיקרי כאל זיקה לטקסטים קדומים. בעיני עצמו אין הוא יוצר חילוני המנותק מן המסורת אלא ממשיכם של סופרי הקודש האנונימיים, שיצירתם היתה קהילתית והעלימה את אישיותם בתוך מקהלה. עם זאת, הירושה הזאת כפולת פנים: מצד אחד היוצר ממשיך את המסורת הקאנונית משום שהיא חלק ממורשתו התרבותית, ומצד אחר הוא ממשיך אותה רק במישור הלשוני והתרבותי ולא בתחום הפולחני והאמוני. "סיפורי המעשיות" שלו הם מעין תחליף סקולרי לספרות הקודש, ולפיכך האינטרטקסטואליות אצלו אינה תחבולה מקרית אלא עצם מהותה של היצירה. הנמען המובלע שלו אינו הקורא התמים אלא מי שמסוגל, כמו המחבר עצמו, להבחין בזיקתו של סיפור המעשה אל הקאנון המקודש וליצור עימות בין הטקסט הסמוי לטקסט הגלוי.
עגנון ו"עגונות"
הסיפור עגונות הוא הסיפור הראשון שפרסם בארץ המספר הצעיר, והוא נדפס בכתב העת העומר בשנת 1908. מתוך שם הסיפור גזר המחבר את שם העט ושם המשפחה שלו, אקט סימבולי שאין לו מקבילות רבות בספרות העברית. בנטילת השם הוצהר כי הסיפור מזהה בעיה קיומית ופואטית יסודית הקושרת בין המחבר ליצירתו: הסיפור הופך למעין מדרש שם של המחבר, וחייו נעשים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
