המודל הסלוטוגני כתיאוריה מכוונת בקידום הבריאות
אנטונובסקי, 1998
האוריינטציה הסלוטוגנית מוצעת כבסיס לפיתוח תיאוריה, למחקר ולעשייה כאחד, בתחום קידום הבריאות. היא עשויה לכוון את התחום אל התמקדות בגורמי בריאות במקום בגורמי סיכון, ולהתייחס אל כלל בני האדם, בכל נקודה שבה הם מצויים על הרצף שבין נוחות לאי-נוחות, ולא רק אל קבוצות סיכון מסוימות.
תיאוריות, מבנים מושגיים והשערות אינם אמיתות מקודשות, אלא חומרים מפרים ונקודות מוצא, ויש הנשארים מקובעים בעבר ומתקשים לבחון מחדש את הידע ולעדכנו. דוגמה לכך היא המושג פסיכוסומטיקה: בשעתו היה מהפכני להציע שיש יסוד נפשי במחלות גופניות, אך כיום מושג זה אף מעכב, משום שעצם קיומו מרמז שיש מחלות פסיכוסומטיות ויש שאינן כאלה, ובכך מקדם חשיבה דואליסטית ומונע את ההבנה שלכל צורות הסבל האנושי יש תמיד היבט נפשי, גופני וחברתי כאחד.
הבהרה זו נועדה למנוע אי-הבנה של התזה המרכזית: המושג קידום הבריאות, שהיה מהפכני בשעתו, מצוי כעת בסכנת קיפאון, משום שהחשיבה והמחקר לא נוצלו לניסוח תיאוריה שתכוון את העבודה בתחום. קידום הבריאות הוסיף נדבך משמעותי למושג מניעת המחלות, שחשף בזמנו את הטיית המוקד במורד הזרם, כלומר את הקדשת משאבי הרפואה להצלת טובעים במורד הזרם במקום לשאול מי דוחף אותם אל הנהר מלכתחילה. אולם כאשר מתבוננים מקרוב במושג אורח חיים, מתגלה לרוב רשימה של גורמי סיכון, ואנו נותרים בעולם התוכן של מניעת המחלות.
אוריינטציה סלוטוגנית
נקודת המוצא היא האקסיומה המשותפת לרפואה הטיפולית ולרפואה המונעת גם יחד, העומדת בבסיס האוריינטציה הפתוגנית: האורגניזם האנושי הוא מערכת מצוינת, המותקפת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
