השפעת מודל הטיפול העצמי של אורם על איכות החיים של חולים קשישים עם שברים בירך
Xu et al., 2020
מבוא
שברים באזור מפרק הירך, הנובעים משבירוּת העצם, הפכו לבעיה בריאותית ציבורית מרכזית, ושכיחותם הולכת וגדלה עם הזדקנות האוכלוסייה. ההערכה היא ששכיחותם השנתית בעולם תגדל ממיליון ושש מאות אלף בשנת 2000 לכדי ארבעה מיליון וחצי לפחות עד 2050. שברים אלה כרוכים בהשלכות חברתיות וכלכליות ניכרות, בסיכון לתלות בתפקודי היומיום, בסיבוכים ובתמותה. קשישים רבים ופעילים מאבדים את ניידותם העצמאית בעקבות השבר, והחלשים שבהם עלולים לאבד את יכולת המחיה העצמאית. בתקופה הסב-ניתוחית מופיעים סיבוכים גופניים, נפשיים, חברתיים וכלכליים, ובהם דלקת ריאות, פקקת ורידים עמוקה, אצירת שתן, בעיות פצע, פצעי לחץ וכאב.
אף שצוותי הסיעוד מספקים מידע על הטיפול ועל הסיבוכים, סקרים וראיונות עם החולים ובני משפחותיהם מצביעים על צורך ממשי ללמוד יותר על חומרת השבר, על שיטות הניתוח, על אמצעי המניעה ועל הידע לטיפול עצמי. מודל הטיפול העצמי של אורם הוא דפוס סיעודי שנועד לשפר את יכולת הטיפול העצמי של הפרט, ובמיוחד של חולים שמחלתם מגבילה את פעילותם. יישומו הראה השפעות חיוביות בחולים עם מחלות שונות, אך טרם נבחן בחולים אורתופדיים. מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת ההתערבות החינוכית המבוססת על מודל זה על איכות החיים של חולים קשישים עם שברים בירך, ובכלל זה שברי צוואר הירך ושברים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
