הייצוג הפרלמנטרי של נשים - המקרה הישראלי
Golan & Hermann, 2005
מבוא
ברוב החברות נשים הן רוב האוכלוסייה, אך חלקן במשאבי כוח נמוך וייצוגן הפרלמנטרי שולי. שני טיעונים מצדיקים את ייצוגן. הטיעון האזרחי, שמבקריו הרדיקליים מכנים אותו "ליברלי", גורס שסדר היום הפוליטי מעצב את חיי הנשים ולכן תת-ייצוגן שולל מציבור עצום זכות אזרחית יסודית. הטיעון הפמיניסטי מגדיר נשים כקולקטיב נבדל בעל ערכים ואינטרסים משלו, ותולה את הפער בהעדפות הפוליטיות של המינים באי-שוויון בגישה למשאבי כוח ובהבדלים מגדריים בתפיסת הכוח והמוסר. שני הטיעונים נפגשים בדרישה לנוכחות מספקת של נשים במעגלי ההכרעה.
בישראל, דמוקרטיה מערבית שזכות הבחירה ניתנה בה לנשים כבר בימי היישוב וכמעט בלא מאבק, נותרה נוכחותן הפרלמנטרית דלה. מספרן עלה ל-16 בכנסת שנבחרה ב-1999 ולשיא של 18 ב-2003, אך סוגיות נשים היו עניין שולי אפילו במערכת הבחירות המוצלחת ביותר מבחינה מספרית. בזירות חוץ-פרלמנטריות נשים מיוצגות היטב ואף מעבר לחלקן, ופער זה מלמד שהייצוג הדל אינו פרי אדישות פוליטית אלא של חסמים עדינים שקשה לפרוץ.
תשומות מערכתיות
המערכת המשפטית והאלקטורלית
פורמלית אין מכשול משפטי. הכרזת העצמאות מבטיחה שוויון זכויות מלא ללא הבדל מין, חוק שיווי זכויות האישה מ-1951 אסר אפליה רשמית למעט דיני נישואין הכפופים להלכה, וחקיקה מאוחרת יותר בענייני עבודה, משפחה, חברות ממשלתיות ושירות המדינה חיזקה את מעמדן. הבחירה מגיל 18 וההיבחרות מגיל 21 אינן מותנות בהכנסה, בהשכלה או בוותק. שיטת הבחירות היחסית הארצית, שאחוז החסימה בה נמוך, נוחה למיעוטים חברתיים, אך ההצבעה היא לרשימה סגורה שבונה אותה מנגנון מפלגתי גברי ברובו. הביטחון הלאומי שולט בסדר היום, דוחק סוגיות חברתיות וחוסם פוליטיקאיות חסרות ניסיון צבאי, בעוד צמרת הפירמידה שמורה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
