האמנה בדבר זכויות הילד: עקרונות כלליים ויישומם בישראל
דולב ובן-רבי, 2002
האמנה בדבר זכויות הילד אושררה ונכנסה לתוקף בישראל בשנת 1991, ומאז חייבת המדינה להגיש לאו"ם דוח מקיף על מימושן, הלכה ולמעשה, של הזכויות המוגנות בה. האמנה כוללת 54 סעיפים, וביסודה ארבעה עקרונות כלליים המחייבים את המדינות החברות: הזכות לחיים, להישרדות ולהתפתחות; אי-אפליה, שלפיה הילד מוגן מפני הפליה או ענישה על יסוד מעמדם, פעילויותיהם או אמונותיהם של הוריו ובני משפחתו; טובת הילד כשיקול ראשון במעלה בכל פעולה הנוגעת לילדים; וכבוד לדעותיהם של הילדים, שלפיו ילד המסוגל לחוות דעה משלו זכאי להביעה בחופשיות בכל עניין הנוגע לו ולקבל לה משקל ראוי בהתאם לגילו ולמידת בגרותו.
הזכות לחיים, להישרדות ולהתפתחות
הדין הישראלי מטיל את האחריות לחייהם ולהתפתחותם של ילדים על שני ההורים, ולפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, ניתן להעניש הורים ואפוטרופסים שאינם דואגים לצרכים החיוניים של ילדיהם; מונח זה התפרש בפסיקה ככולל גם צרכים רגשיים וחברתיים. המדינה מסייעת במשימה זו באמצעות שירותים חברתיים, ולצדם פועלים ארגונים וולונטריים.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, מבטיח לכל ילד שירותי בריאות מונעים, ראשוניים, אשפוזיים ושיקומיים, ושיעורי תמותת האימהות, תמותת התינוקות והלידות במשקל נמוך נמצאים בירידה. שירותי המניעה בבתי-הספר מצומצמים. סקר שנערך בשנת 1994 בקרב תלמידי כיתות ו' עד י"א, והושווה ל-23 מדינות מערביות, העלה שבני-נוער ישראליים חשופים פחות להתנהגויות מסכנות, וש-90% מהם אוכלים פירות וירקות לפחות פעם ביום, השיעור הגבוה בסקר; מנגד נמצאו פעילות גופנית מעטה, בעיקר בקרב בנות, ירידה בגיל ההתנסות בעישון, באלכוהול ובסמים ושיעור אלימות גבוה. כרבע ממקרי המוות בקרב ילדים נגרמים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
