מערכת החינוך הערבית וסוגיית השוויון
אבו-עסבה, 2008
השוויון כעיקרון
שוויון הוא מושג יסוד באתיקה האנושית, הנשען על הכלל שכל בני האדם נולדים שווים ובעלי זכות שווה, ושולל אפליה או העדפה מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, השקפה, לאום, מוצא, מעמד חברתי, נטייה מינית וגיל. הוא היסוד החשוב ביותר שעליו נשענת הדמוקרטיה, הפורמלית והמהותית כאחת, ומקורותיו באים לידי ביטוי בבתי המשפט ומחוצה להם, בפילוסופיה, בעקרונות דתיים ובמדעי החברה. כאידאל וכעיקרון של מדיניות צודקת כרוך השוויון במאבק מתמיד בכוחות ובאינטרסים המתנגדים לו, וקושי נוסף ביישומו נוגע למדיניות של העדפה מתקנת, שמטרתה לצמצם פערים שנוצרו מאפליה שיטתית ממושכת על בסיס קבוצתי באמצעות מתן יתרונות לזמן קצוב לחברי אותה קבוצה.
שוויון בחינוך
חינוך והשכלה הם הכלי החשוב ביותר לצמצום פערים חברתיים וכלכליים ברמת הפרט וברמת הקבוצה, ושוויון בנגישות לחינוך ברמה נאותה מן הגיל הרך ועד ההשכלה הגבוהה הוא גורם מרכזי במימוש האידאל השוויוני בחברה דמוקרטית. הפערים העמוקים בהישגים החינוכיים בין קבוצות באוכלוסייה בישראל הם תוצאה של אי-שוויון בנקודת המוצא מצד אחד ושל אפליה בהקצאת משאבים מצד שני. שוויון יכול להתבטא בתשומות, כלומר בהשקעות, וגם בתפוקות, כלומר בהישגים, ובשנים האחרונות מתחזקת הגישה הדוגלת בשוויון מהותי, שלפיה החשוב אינו השוויון הפורמלי בהשקעות אלא השוויון בתפוקות, ומכאן שיש להתחשב בנתוני פתיחה שונים בין בני אדם ובין קבוצות.
אמנת האו"ם לזכויות הילד מטילה על המדינה חובה כפולה: לאסור כל הפליה בין ילדים על רקע גזע, שפה, דת, מוצא, מקום מגורים או מעמד כלכלי וחברתי, ולנקוט צעדים שיביאו את כלל הילדים לקו זינוק דומה, לצד הגנה על זהותו הלאומית של הילד ועל זכותם של בני...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
