תשואות מניות, תשואות צפויות ופעילות ריאלית
Fama, 1990
מבוא
מודלי הערכה סטנדרטיים מונים שלושה מקורות לשונות בתשואות מניות: זעזועים (shocks) לתזרימי המזומנים הצפויים, שונות צפויה הנובעת מהשתנות שיעורי ההיוון לאורך זמן, וזעזועים לשיעורי ההיוון. כוח ההסבר המשולב שלהם, הדרך ההגיונית לשפוט את רציונליות מחירי המניות, כמעט לא נבדק. משתנים העוקבים אחר תשואות צפויות ואחר זעזועים אליהן לוכדים כ-30 אחוזים משונות התשואה הריאלית השנתית על התיק המשוקלל בשווי שוק של מניות הבורסה בניו יורק (NYSE), ושיעורי צמיחה עתידיים של התפוקה התעשייתית מסבירים 43 אחוזים ממנה; מכיוון שכל המשתנים קשורים לתנאים העסקיים, כוחם המשולב, כ-58 אחוזים, קטן מסכום כוחותיהם הנפרדים.
המשתנים
הנבדק הוא התשואה הריאלית על התיק המשוקלל בשווי שוק של מניות NYSE, מתואמת לאינפלציה לפי מדד המחירים לצרכן, מחושבת בריבית רציפה ונמדדת באופקים של חודש, רבעון ושנה; התוצאות לתיק המשוקלל שווה דומות.
תשואות צפויות
שלושה משתנים עוקבים אחר התשואה הצפויה: תשואת הדיבידנד על התיק; מרווח חדלות הפירעון (default spread), ההפרש בין התשואה לפדיון על תיק המקרב את השוק הקונצרני כולו ובין התשואה על אגרות חוב בדירוג Aaa; ומרווח הזמן לפדיון (term spread), ההפרש בין תשואת ה-Aaa ובין הריבית על שטרי אוצר לחודש. תשואת דיבידנד גבוהה מסמנת שיעורי היוון ותשואות צפויות גבוהים; מרווח חדלות הפירעון גבוה בעיתות מצוקה ומתואם שלילית עם צמיחת התפוקה; ומרווח הזמן נמוך סביב פסגות מחזור העסקים וגבוה סביב שפלים. הגישה המאומצת כאן היא שהשונות שהם חוזים רציונלית.
זעזועים לתשואות הצפויות
הזעזועים לתשואות הצפויות החודשיות והרבעוניות נמדדים בשאריות של אוטורגרסיות מסדר...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
