תצפית מובנית
Stausberg, 2011
התצפית כפעילות מחקר
התצפית מוטמעת בשיטות מחקר רבות: בראיונות חיים, בקבוצות מיקוד, בניסויים ובעבודת השדה, שבה היא הפעילות המרכזית. היא חורגת מן החזותי, שכן ריחות, קולות ומגע, וכן שפת גוף, מרחק בין-אישי (פרוקסמיקה) ונימת קול, נשאי משמעות הם, וכשהדיבור נעדר היא האסטרטגיה היחידה.
מגבלות המידע המילולי ושיבושי הדיווח העצמי
יש מצבים שאינם נמסרים בדיבור אלא במידה מוגבלת: בישול, משחקים וטקסים נלמדים מילולית בקשיות, ובחינוך אמירות מפורשות אינן משקפות את הפרקטיקה. הדיבור על פעולה נוטה להתגוננות ולרציונליזציה, ולצדו פועל שיבוש הזיכרון, שהוא בנייה מחדש ולא שליפה בלבד. שיעור השגיאה בהתנהגות מדווחת נע בין 50 ל-80 אחוזים בהשוואה לתצפית ישירה, ולכן מסקנות המבוססות על זיכרון מדווח ספקולטיביות.
תצפית מובנית ותצפית ממוקדת
אין לבלבל בין תצפית מובנית ובין תצפית ממוקדת, שהיא מיקוד שיטתי אך גמיש בנושא לצד תצפית מתמשכת ובלתי ממוקדת. התצפית המובנית מבוקרת ומתוכננת ומתנהלת בפרוטוקול תצפית מתוקנן (סכמת קידוד) המונה את קטגוריות התצפית, או בקידוד הקלטת וידאו. בשונה מן התצפית בניסוי היא טכניקת שדה הנעשית בסביבות הנקראות טבעיות, ובשונה מן התצפית המשתתפת, התרה אחר הטוטליות של המצב, היא בוררת בהכרח ותובעת הגדרה מדויקת של ההתנהגות הנצפית במקום רישום אתנוגרפי מעורפל, וכך נעשית התצפית מדידה.
הזנחתה של השיטה בחקר הדת
לשיטה ייחוס תיאורטי נכבד: הביהביוריזם, האתולוגיה האנושית, הסוציולוגיה הפורמלית והדרמטורגית והאתנומתודולוגיה. היא שגורה בפסיכולוגיה חברתית, במחקר חינוכי ושיווקי ובחקר הבריאות, אך בחקר הדת, ואף בחקר הטקס, השימוש בה שולי, ולכן שכיחה קפיצה אל מסקנות פרשניות על תפקיד הטקס...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
