תכנון המחקר
Roof, 2011
מבוא
חקר הדת חסר גישה מתודולוגית מובהקת משלו ושואל שיטות והיגיון ממדעי הרוח, ממדעי החברה ולאחרונה ממדעי הקוגניציה, וצמח כהכלאה של פנומנולוגיה, פילוסופיה וחקר הטקסט עם אנתרופולוגיה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה, בלי פרדיגמה אחת מקובלת. גם מושאו מתחמק: ל"דת" משמעויות מסדר ראשון, מסגרות הפרשנות של המאמינים, ומסדר שני, הסכמותיהם המושגיות של החוקרים.
תכנון המחקר (research design) הוא התוכנית הכוללת להשגת מטרותיה של חקירה מסוימת, ונבדל מן המתודולוגיה, ההשתקפות על הלימות התכנון ועל תקפות המסקנות. על בחירת השיטות לשקף את מהימנות החוקר ולעמוד בבחינת הבין-סובייקטיביות: חוקרים העובדים על אותם נתונים ובאותן שיטות אמורים להסכים במידה רבה.
המילה "דת"
לצד משמעת נדרש דמיון: כשם שה"דמיון הסוציולוגי" מאיר את הסדר החברתי ואת מקומו של אדם בתוכו, "דמיון דתי" מסייע לתפוס תופעה המוטבעת בתרבות באופנים נראים ובלתי נראים, ומחייב השתקפות על שזירתם של החוקרים, הנחקרים ותהליך המחקר. "דת" מקיפה מוסדות, מסורות, תנועות חדשות, טקסטים מקודשים, לאומנות דתית ורוחניות חלופית, וכל צורה תובעת המשגה משלה. הגבול בין ה"דתי" ובין ה"לא דתי" מיטשטש במסחור תמות דתיות ובתנועות רוחניות הניזונות משפות פסיכולוגיות מאששות זהות, ונדרשת רגישות להפרטה ולמגמה הנגדית שמדגים הפונדמנטליזם. המסורות מומצאות מחדש והבחירה האישית רבה, כך שה"דת החיה" רחוקה מזו שהרשויות מגדירות.
המשגת הדת כצורה מסוימת קודמת להשלמת התכנון. בעיון היסטורי גדול הפיתוי להשליך תפיסות בנות ההווה על זמנים אחרים, ובחקר פילולוגי או טקסי אורבים שלושה מלכודים: אידאליזם, המניח שאידאל תרבותי מתממש לאורך זמן בכיוון מסוים; אובייקטיפיקציה, המניחה את המציאות מסודרת יותר...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
