שמירת לבנוּת: הפחד מאחרים ונחמדוּת
Low, 2009
מבוא
שתי דרכים לשמירת לַבנוּת ולשימור זכויות היתר של לבנים פועלות בקהילות מגודרות בפרברי ניו יורק וסאן אנטוניו שבטקסס. הראשונה, הפחד מאחרים, מתועדת בספרות האנתרופולוגית אך כמעט לא נדונה כאסטרטגיה לשמירת לבנוּת בסביבה הבנויה. השנייה, השאיפה ל"נחמדוּת", עוסקת בדרך שבה אנשים מפתחים שיפוטים מוסריים ואסתטיים כדי לשלוט בסביבתם החברתית והפיזית ולהגן על זכויות היתר שלהם. שתיהן משמשות תחילה שיח המצדיק את הבחירה לחיות במתחם סגור הנראה מבחוץ כמדיר אחרים, אך שילובן חורת הנחות גזעניות על גבי הנוף. חריתה זו נראית טבעית ומובנת מאליה, והדיירים אינם מודעים לה ביום-יום. כך יוצרות קהילות מגודרות תחת ניהול פרטי ואיגוד דיירים מרחבים לבנים ומשמרות אותם.
ההקשר של הגידור בארצות הברית
הקהילה המגודרת היא תגובה לתמורות בכלכלה הפוליטית העירונית בשלהי המאה העשרים: ניידות הון גוברת, דחיקת כוח העבודה לשוליים ופירוק מדינת הרווחה, שהחלו בדה-תיעוש של שנות השבעים והואצו עם "כלכלת רייגן". חלקם של עשרים האחוזים בעלי ההכנסה הגבוהה בהכנסה הכללית עלה מ-41.6 אחוזים ל-44 אחוזים בין 1980 ל-1988, תקופת ההתרחבות העיקרית של הגידור, ואילו הכנסת העשירון התחתון ירדה ב-10.5 אחוזים בעשור שקדם לכך. משנתפסו מנגנוני הפיקוח החברתי הוותיקים כבלתי יעילים, נעשה הגידור חלופה מקובלת לשכונות מעמד הביניים וחלק מבניית עיר המבצר, שבה קבוצה מוגנת חוסמת את עצמה ומדירה את כל הנחשבים מסוכנים על פי אמות מידה של גזע ומעמד.
גזענות היא אבן הפינה של ההפרדה בערים ובפרברים: פרקטיקות מקרקעין מפלות, צווי תיחום ומבני משכנתאות שנועדו להפריד לבנים משחורים. את המסגרת המשפטית סיפקו "מתחמי הפיתוח לבעלי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
