מג'יבארו לסוחרי קראק: התמודדות עם שינויים במבנה ההון באל-באריו
בורגווה, 2013
בשלהי שנות הארבעים נשמעה אזהרה שאפילו החוואים הקטנים וקוטפי הקפה שבאזורים ההרריים המבודדים של פוארטו ריקו יספקו בעתיד ידיים עובדות לערי החוף ולארצות הברית. המציאות עלתה על התחזית: החקלאות המקומית דעכה, תמריצים עצומים ניתנו לתעשייה האמריקנית והעסקת מהגרים בבתי חרושת בניו יורק עודדה באופן פעיל, ובתוך שלושים וחמש שנים נהר קרוב לשליש מאוכלוסיית האי לארצות הברית.
אילוצים מבניים בחוויה הנויוריקנית
המהגרים נקלטו בתעשייה הקלה, המגזר העירוני החלש ביותר, רגע לפני מכירת החיסול של מפעלי הייצור בערי צפון אמריקה. שלושת או ארבעת הדורות האחרונים עברו כשישה אופני ייצור מובחנים: מאיכרים בעלי חלקות קטנות ושכירי יום באחוזות, למהגרים ולעובדים במטעים עתירי הון על אדמת ניכר, לעובדים במפעלים באזורי עוני, לעובדים בסדנאות יזע בגטאות, לשכירים במגזר השירותים, ולבסוף לבני בלי בית וליזמים בכלכלה השחורה.
להאצה הזאת נלווה היבט רעיוני: מתקפת תרבות גזענית במוצהר. מי שגדלו בתרבות ג'יבארו כפרית, המדגישה מארג בין-אישי של רספטו (כבוד) פטריארכלי, הפכו בן לילה לתרבות של מנודים ונחותים גזעית. התמורות המבניות מתורגמות בסטטיסטיקה לפרופיל טרגי: הפוארטוריקנים בניו יורק מובילים בשיעורי מקבלי הסעד והאבטלה ובעליית שיעורי ההידבקות באיידס.
הרקע האתנוגרפי
חמש שנות תצפית משתתפת בכלכלת הקראק, בשלהי שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, נערכו מתוך מגורים באל-באריו, מזרח הארלם. עוניה של השכונה גלוי לעין אף שהיא בלב העיר העשירה בחצי הכדור המערבי, ובתי דירות מתפוררים ניצבים כמטחווי יריקה מבניינים שמחירי הדירות בהם מיליוני דולרים. אחת מכל שלוש משפחות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
