פוקו והרפואה המודרנית
Peerson, 1995
מבוא
אופייה ה'מודרני' של הרפואה המערבית נובע מאידאלי עידן הנאורות (Enlightenment) ומן המהפכה הצרפתית (1789). לפי קאנט הנאורות היא שחרור האדם ממצב חסות שהביא על עצמו, מאי יכולתו להשתמש בשכלו בלא הכוונת זולתו, אף שהציפייה לציית לנורמות מגבילה חירות זו. המודרניות (modernity) בישרה עתיד טוב יותר וחברה המקבלת בברכה שינוי, אך היא גם אחדות של פירוד ומערבולת של התפוררות והתחדשות, ומחירה אובדן הישן והמסורתי.
גם הרפואה המודרנית עמומה: מזה ההרדמה, הכירורגיה, החיסונים והתברואה מצילים חיים, ומזה היא מעמידה בפני החברה שורת בעיות. ניתוחו של פוקו (1973) את רפואת המאה השמונה עשרה בצרפת נסב על 'לידת המרפאה', על 'המבט הקליני' (clinical gaze) ועל יחסי ידע-כוח, ומהם נגזרות שלוש בעיות ברפואת המאה העשרים: הרחבת המבט מגוף היחיד אל האוכלוסייה, התערבות טכנולוגית בתהליכי חיים יסודיים, והיחס בין החברה לרפואה. הניתוח עצמו רווי עמימות ואינו רואה בחברה את מוקד השינוי.
'לידת המרפאה'
ההצגה הארכיאולוגית של רפואת התקופה מתמקדת באירוע מכונן אחד, לידת המרפאה, שחוללה קרע מן האידאולוגיה, מן הפרקטיקות ומן המוסדות שקדמו לה: מבנה בתי החולים ותפקודם השתנו, והמשפחה והמדינה נעשו שותפות בטיפול ובשמירה על גופים בריאים. בראשית המאה היה בית המשפחה מוקד הטיפול המועדף בצרפת, אך ועדת הסעד של האספה הלאומית מצאה שרבים מן החולים חסרי תמיכה והורתה על טיפול שוויוני, ובתי החולים, שמסורתם נטועה במסדרים דתיים ובארגוני צדקה, הוקמו כאתר הטיפול החריף במימון המדינה. מכאן צמחו יוקרה וזכויות יתר לרופאים שקבעו את חלוקת התקציב ואת ה'מדיקליזציה' של צורכי היחיד, ואילו המשפחות הפכו לסוכנות המבטיחות גופים נקיים ומרחב ביתי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^