ממשל בריאותו של העצמי ההיברידי: רפואה משלבת, ניאו-ליברליזם והביו-פוליטיקה המשתנה של הסובייקטיביות
Fries, 2008
מבוא
השיח הביו-רפואי על אודות רפואה משלימה ואלטרנטיבית נע מהוקעה גורפת אל פיתוחה של רפואה משלבת (integrative medicine), שבמסגרתה נכללות פרקטיקות אלו בתוך משטר ביו-רפואי. עיון פוקויאני בשינויים שחלו במיקומה המרחבי של הרפואה חושף כיצד מייצגים אותה אדריכליה הביו-רפואיים באופן שיחני המבטיח התאמה תרבותית לאסטרטגיות ניאו-ליברליות של ממשליות, שבמרכזן הכשרת האזרח ליטול אחריות אישית לבריאותו. מיצוב מחדש זה מסמן מעבר מביו-פוליטיקה אל אתו-פוליטיקה של הקיום האנושי: הרפואה המשלבת מרחיבה את הרציונליות הרפואית אל כל תחומי החיים, הביולוגי, הפסיכולוגי, החברתי והרוחני, והרחבה זו נשענת לא על שליטה אלא על הפרט האוטונומי העומד במרכז הממשל הניאו-ליברלי.
פוקו והשינוי במיקומה המרחבי של הרפואה
השיח הביו-רפואי מכונן את הבריאות כאובייקט של ידע: הוא כולל תופעות מסוימות בהגדרתה ומוציא אחרות, מקצה תפקידים למטפלים ולמטופלים, מייצר את מושגי הנורמלי והפתולוגי ומכתיב פרקטיקות לגיטימיות. ריבוין של הטכנולוגיות הפוליטיות שהשקיעו את הגוף, את הבריאות ואת מרחב הקיום כולו מוליד את מושג הביו-כוח (Foucault, 1978), אמצעי לנתח, לפקח ולהגדיר את הסובייקט האנושי כדי להבטיח את חיוניות האוכלוסייה כמשאב של המדינה, ומאפשר לכתוב היסטוריה של השינויים במיקומה המרחבי של ההבנה הרפואית את המחלה (Foucault, 1973). אם באפיסטמה הפיאודלית שכן הכוח בריבון, עם הנאורות הוא נפרש לאורך רשת מפוזרת של שיחים מתחרים ומוסדות. הביו-כוח מופעל בייצורם של בני אדם כסובייקטים המווסתים את עצמם באמצעות טכנולוגיות של העצמי, ושיחי הנרמול מעודדים לעבוד על הגוף ולממשל את הבריאות באופן פעיל. חברה מנרמלת היא תוצר היסטורי של טכנולוגיית כוח שבמרכזה החיים, ובמודרניות בריאות הגוף מרכזית לשאלת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
