עתידה של האופטימיות
Peterson, 2000
קונוטציות של תמימות והכחשה דבקו באופטימיות מאז דוקטור פנגלוס ופוליאנה, אך מחקר ענף הפך אותה לעמדה מכובדת: בהמשגות ובמדידות מגוונות היא נקשרה למצב רוח טוב, להתמדה ולפתרון בעיות יעיל, להצלחה לימודית, ספורטיבית, תעסוקתית ופוליטית, לפופולריות, לבריאות ולאריכות ימים, ואילו הפסימיות מבשרת דיכאון, פסיביות, כישלון, ניתוק חברתי, תחלואה ותמותה.
אחידות הממצאים יצרה מרכבת ניצחון שסכנתה כפולה. חלק מן התועלות תחום בנסיבות, ולאופטימיות יש גם עלויות שכמעט אינן נבדקות; ומנגד, הנושא ראוי להיות יותר מאופנה חולפת, ויש ללמוד עליו דווקא עכשיו, כשהחברה תומכת בכך. בחינה מאוזנת שלו מורה גם כיצד לנהל מדע חברתי חיובי שאינו נופל לגישת "הכול יפה".
מהי אופטימיות
הגדרה שימושית רואה באופטימיות מצב רוח או עמדה הכרוכים בציפייה לעתיד שהמעריך רואה בה דבר רצוי חברתית או מועיל לו. נובע מכך שאין אופטימיות אובייקטיבית אחת מבחינת תוכנה, שכן היא מושתתת על הערכה ועל רגש. גישות בנות זמננו רואות בה מאפיין קוגניטיבי, מטרה, ציפייה או ייחוס סיבתי, אך היא אינה קוגניציה קרה: היא גם מונעת וגם מניעה, ויש לה היבטים הגנתיים לצד מאדירי-אני. יש אף המתארים את עצמם כאופטימיים בלי לאשר ציפיות מתאימות.
האופטימיות כטבע האדם
בצורת הדיון הראשונה האופטימיות היא חלק מובנה בטבע האדם. גישות מוקדמות היו שליליות: יש שטענו כי היא מאריכה את הסבל האנושי. ההשקפה הפסיכואנליטית גרסה שהאופטימיות נפוצה אך אשלייתית, שהיא מאפשרת את הציוויליזציה בדמות אמונה דתית בחיים שלאחר המוות אך מחירה הכחשת היצר והמציאות. בעקבות זאת זיהה שיח בריאות הנפש עד שנות ה-60 תפיסה מדויקת של המציאות עם תפקוד תקין, ורק ציפיות צנועות נחשבו...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
