עיצוב מדיניות אמריקאית חדשה לאפריקה
Cohen, 2000
תום המלחמה הקרה פתח חלון הזדמנות לעיצוב מדיניות אמריקאית חדשה כלפי אפריקה. עם כניסתו של צוות ענייני אפריקה במשרד החוץ לתפקידו ב-1989, כבלי מאבק המזרח-מערב כבר רופפו, וההנהגה, ובראשה הנשיא בוש ושר החוץ בייקר, עודדה יצירתיות ושיתוף פעולה עם הסובייטים בפתרון בעיות אזוריות. נוצרה אפשרות לשוב אל שורשי הפיתוח, שכן במשך שלושה עשורים ביקשו ממשלים משתי המפלגות להפוך את הפיתוח לאבן הראשה של מדיניות אפריקה, אך אילוצים חיצוניים, ובהם המלחמה הקרה ומשבר המזרח התיכון, הסיטו את תשומת הלב מן הכלכלה.
מעט מדינות אפריקה נחשבו לסיפורי הצלחה ב-1989. שלושה עשורים של מדיניות שגויה, שהדגישה בעלות ממלכתית, ריכוזיות כלכלית ופגיעה במגזר החקלאי, הביאו לנסיגה כלכלית, ומדינת המפלגה האחת הפכה מדכאת ומושחתת, מה שהוליד סכסוכים ומלחמות אזרחים. רפורמה כלכלית כבר קודמה בידי קרן המטבע, הבנק העולמי וסוכנות הפיתוח האמריקאית תחת הכותרת התאמה מבנית, ולמשרד החוץ נותר מעט להוסיף מלבד תמיכה רמת דרג. לפיכך בחר הצוות להפוך את יישוב הסכסוכים ואת הרפורמה הפוליטית למוקד המדיניות, מתוך הכרה שמלחמת האזרחים היא המכשול הגדול לפיתוח. ארבע מלחמות אזרחים גדולות השתוללו אז באתיופיה, אנגולה, מוזמביק וסודאן, והסכמי ניו יורק מ-1988, שתיווך הקודם בתפקיד בין דרום אפריקה, אנגולה וקובה, סיפקו תקדים לתפקיד...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
