מהזנחה ל'מעורבות וירטואלית': ארצות הברית והפרדיגמה החדשה שלה לאפריקה
Alden, 2000
קידום יחסים אמריקאיים חדשים עם אפריקה היה בין היוזמות הבולטות במדיניות החוץ של ממשל קלינטון. ועידת הפסגה בבית הלבן בנושא אפריקה והסיור הנשיאותי המתוקשר ביבשת נועדו להמחיש מחויבות להיפוך דפוס ההזנחה שאפיין את היחסים בתקופה שלאחר הקולוניאליזם. לצד ההתעניינות המחודשת הושקה יוזמה פנימית שביקשה לפתח ציבור מצביעים חדש למען אפריקה ולקשור קבוצות עניין מקומיות לסוגיות מדיניות החוץ. שתי היוזמות נועדו להניח תשתית לשותפות בעלת עומק מסחרי ופוליטי, אך חרף ההצהרות על אקטיביזם, אופן כינונם של היחסים החדשים מלמד שגבולות העניין האמריקאי ביבשת נותרו בעינם.
כינון מדיניות חוץ חדשה כלפי אפריקה
יחסי ארצות הברית ואפריקה התאפיינו בעיקר באדישות ובהזנחה, שנקטעו מדי פעם בהתפרצויות של עניין. היעדר קשרים קולוניאליים והדומיננטיות של האינטרסים האירופיים עיצבו מסגרת צרה למעורבות אמריקאית, שנסבה סביב שלושה צירים חוזרים: פעילות מסחרית מפיקת משאבים, מסחר עבדים בעבר ונפט בהווה; דאגות ביטחוניות מוגבלות לבלימת איומים, מן הפעולה נגד שודדי הים ועד התקיפה של לוב ב-1986; והומניטריות סלקטיבית שנבעה מסוגיות פנים, מן המאבק בעבדות ועד הפעילות נגד האפרטהייד. אפילו המלחמה הקרה כפתה על הפעולה האמריקאית הכרח חיצוני וגלובלי יותר משהזינה אותה עניין פנימי ומובנה.
ממשל קלינטון נדרש להגדיר את תנאי המעורבות האמריקאית בסדר הבין לאומי החדש, משימה מכבידה נוכח חוסר העניין המוצהר של הנשיא במדיניות חוץ ומסורת ההזנחה כלפי אפריקה לצד האינטרסים הכבדים באירופה ובאסיה. ניסיונות אקטיביזם ראשונים בסומליה, בוסניה והאיטי, שהתבססו על שיקולים הומניטריים, לא הבשילו לגישה דוקטרינרית מקיפה. לאחר גישושים רבים מצא הממשל עוגן רעיוני במושג ההרחבה הדמוקרטית, שטבע יועץ הביטחון הלאומי אנתוני לייק. הרעיון קושר בין הפצת הדמוקרטיה ובין התפשטות כלכלות השוק, שילב את האקטיביזם הווילסוני עם גרסה מחודשת של דיפלומטיית הדולר, והושפע מן החזון הניצחני של הדמוקרטיה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
