מה קרה למצרים? שינויים בחברה המצרית בין 1950 ועד היום. פרק 1: מוביליות חברתית
Amin, 2000
תחושת המשבר הכללי
במשך שנים רבות הלכה וגברה בקרב המצרים תחושת אי שביעות רצון עמוקה שהתבטאה בתחומים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים והפוליטיים. כלכלנים הצביעו על גירעונות חריפים במאזן התשלומים, על חוב חיצוני גדל ועל מבנה תעסוקה הנשען יתר על המידה על שירותים במקום ייצור. יחס החיסכון וההשקעה אמנם עלה בשנים 1975-1985, אך מקורו היה במקורות חוץ לא יציבים: נפט, העברות עובדים, תעלת סואץ ותיירות, ואלה דעכו בסוף שנות השמונים. החברה כונתה צרכנית מדי, המשק הוגדר כבלתי יצרני, ומרבית ההשקעות הופנו לבנייה יוקרתית ולמסחר ביבוא.
סוציולוגים תיארו תופעות מקבילות של שחיתות, אלימות, העדר אתיקה מקצועית וירידת מעמדו של העבודה היצרנית. העיר סבלה מצפיפות, זיהום ורעש, בעוד הכפר עבר מהיות יחידת ייצור ליחידת צריכה. יחד עם זאת התפשטה הערצה לכל מה שזר וזלזול במקומי. פרשנים פוליטיים הוסיפו כי נחלשה תחושת השייכות הלאומית, הוזנחה המחויבות לפרויקט תחייה לאומית, וניכר תלות גוברת בארצות הברית. במישור התרבותי צוין זיהומה של התרבות הלאומית, עלייתה של "תרבות נמוכה" והתפשטות פשטנות דתית לצד הידרדרות חינוך והשפה הערבית.
מדיניות האינפיתאח והביקורת עליה
ההסבר המקובל ייחס את כל אלו לפתיחת הדלתות הכלכלית של שנות השבעים, מדיניות האינפיתאח, שכללה ליברליזציה של סחר והשקעות והפחתת מעורבות המדינה במשק. אך אמין דוחה הסבר זה כשטחי. לדבריו, פתיחת השוק היא מדיניות של הסרת מגבלות, אך אין בה כדי ליצור כשלעצמה את הדחף להתנהגות כלכלית וחברתית חדשה. כלכלה פתוחה מאפשרת צריכה או השקעה, אך אינה גורמת להן....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
