מדיניות מימון בתי ספר וצדק חברתי
BenDavid-Hadar, 2016
מבוא: חינוך כזכות אדם ומדיניות מימון חינוכית
החינוך מוכר כזכות אדם אוניברסלית מאז הכרזת זכויות האדם של האו"ם ב־1948, ולפיה זכות זו אמורה להתממש על בסיס שוויון בהזדמנויות. מדיניות מימון החינוך היא הדרך שבאמצעותה מדינות מגשימות את הזכות הזו, ובמיוחד המדובר במימון ממשלתי של מערכות חינוך ציבוריות. אחד העקרונות המרכזיים במדיניות זו הוא השאיפה להוגנות, כשבספרות קיימים חמישה עקרונות אפשריים לחלוקת משאבים הוגנת: נייטרליות, שוויון אופקי, שוויון אנכי, מימון מבוסס צורך ושוויון בהזדמנויות חינוכיות. כל עיקרון מתמקד בהיבט שונה של צדק חלוקתי.
המאמר טוען כי עיצוב מדיניות מימון חינוך נובע מתיאוריה של צדק חברתי ומשפיע על חלוקת ההישגים החינוכיים במדינה, ובכך גם על רמת הצדק החברתי העתידי. באמצעות ניתוח נתונים מישראל בשנים 1999 עד 2007, נבדקים הקשרים בין עקרונות מימון חינוך לתיאוריות של צדק חברתי והשפעתם על שוויון ההזדמנויות.
רקע חברתי וכלכלי בישראל
מאפייני האוכלוסייה
אוכלוסיית ישראל מגוונת מאוד וכוללת יהודים מרקע אתני שונה, לרבות יוצאי אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, לצד מיעוטים אתניים ובראשם האוכלוסייה הערבית. אי־השוויון הכלכלי בישראל נמצא בעלייה, עם מקדם ג'יני שהאמיר מ־0.36 ל־0.39 בין 2000 ל־2008, ואחוזי העוני בקרב ילדים הגיעו ל־34%, שהם מהגבוהים במדינות המערב.
מאפייני התלמידים
בשנים 1996 עד 2007 נרשמה עלייה דרמטית במספר התלמידים הערבים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
