יצירת סדר אפריקני בין־לאומי
Clapham, 1996
בני אדם ושלטון באפריקה
מפה של אפריקה המשרטטת לא גבולות מדיניים אלא צפיפות אוכלוסייה, צורות פעילות כלכלית ודפוסי גובה, גשמים וצמחייה, חושפת יבשת מיושבת בדלילות, שבה ריכוזים צפופים של בני אדם מצויים במקומות מעטים בלבד: אזורי החוף והסוונה במערב, רמות אתיופיה, אזור האגמים הגדולים והרמות שבמרכז ובדרום. אזורים אלה הם שהצליחו לקיים מבני שלטון מבוססים. בניגוד לדימוי של יבשת עשירה במשאבים, שאת עושרה נשללו מתושביה, רוב אפריקה ענייה עד ייאוש דווקא במשאבים החשובים באמת: בני אדם, אדמה ומים. לכן השלטון ביבשת היה כרוך תמיד במאבק, ומי שביקש לקיים סמכות נדרש לגייס כל משאב אפשרי.
בחלקים נרחבים, בייחוד באזורים המתאימים רק לרועים נוודים, לא היה לפני הכיבוש הקולוניאלי מבנה־על של שליטה טריטוריאלית; הסדר החברתי נשען על מבנים משפחתיים ושבטיים ועל מוסכמות לצמצום עימותים. המערכות הפוליטיות המרשימות שכן התקיימו הצטמצמו למרכזי האוכלוסייה, ונטו לכלול מרכז שיכולתו לשלוט בפריפריה התרחבה והצטמצמה לפי המרחק והכוח. בשונה ממדינות אירופה, שהגדירו את עצמן בתחרות עם שכנות דומות, נוצרו באפריקה איים של ממשל מסודר שמעבר להם השתרעו מדבריות ויערות. קיום הסדר הצריך שימוש נחוש במשאבים חומריים ורוחניים: עצמה רוחנית, שנשמרה דרך הנצרות האורתודוקסית, האסלאם או מערכות אמונה מקומיות, היתה חשובה במיוחד היכן שהמשאבים החומריים דלים. רשויות המדינה,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
