ילדים נפגעי עבירה בישראל: ריבוי קשיים, מיעוט מענים
גל ווינדמן, 2002
פגיעותם הכפולה של ילדים נפגעי עבירה
ילדים נפגעי עבירה משתייכים בעת ובעונה אחת לשתי קבוצות סיכון: נפגעי עבירה וילדים. גילם הצעיר מגביל את יכולתם להתגונן מפני פגיעה ולגלותה ועושה אותם מטרה נוחה למניפולציה ולניצול, ביתר שאת כשהפוגע הוא האדם האחראי על הטיפול בהם; גם לאחר הפגיעה חשיפתה מוגבלת בשל בושה, פחד, אשמה או מגבלות שפה. ההתגברות קשה יותר עבור ילדים, שכוחות הנפש וניסיון החיים העומדים לרשותם מצומצמים, והפגיעה עלולה לפגוע בהתפתחותם התקינה. כשהפוגע הוא המבוגר האחראי מצטרפים לפגיעה משבר אמון ואובדן תמיכתם של מבוגרים אהובים נוספים, שאינם מאמינים לילד או נוטים לתמוך דווקא בפוגע.
הפן השני הוא ההתמודדות עם הליך פלילי המתמקד בנאשם, שאין לנפגע בו כמעט חלק או מעמד והוא מתנהל כמעט לגמרי ללא רצונו. התמודדות זו גורמת פעמים רבות טראומה נוספת המכונה קורבנות משנית, ושישה יסודות לה: חוסר ידע על שלבי ההליך, על בעלי התפקידים ועל הזכויות; אי מסירת עדכונים שוטפים על התקדמות התיק; העדר מעמד, שכן ההליך מתנהל בין המדינה לנאשם ותפקיד הנפגע מתמצה בהגשת תלונה ובמתן עדות; חוסר רגישות מצד נציגי הרשויות; איבוד זמן וכסף בשל התייצבויות חוזרות וביטולי פגישות; ופגיעה בפרטיות ובביטחון, מפני שפרטי הנפגע חשופים לנאשם וסיפורו האישי נחשף בפני רבים. חלק מאלה ניתנים לפתרון בחקיקה ובשיפור היערכות הרשויות, אך חלקם אינהרנטי למעורבות בהליך, ושירות טיפול נפשי ייחודי לנפגעי עבירה אינו קיים באופן מסודר ובמימון המדינה.
מאפייני הקורבנות המשנית של ילדים
מערכת אכיפת החוק, מתחנת המשטרה ועד אולם בית המשפט, אינה ידידותית לילדים: מבנים שאינם...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
