טיפול באמנות קבוצתי אינטראקטיבי והשימוש שלו בהכשרה ובטיפול. פרק 2: פסיכותרפיה קבוצתית אינטראקטיבית
Waller, 2014
הגישה האינטראקטיבית או בין אישית לפסיכותרפיה נובעת מהעבודות של הנאו-פרוידיאניים. סליבן האמין שההיסטוריה האישית, משפיעה על כל רגע בחייו של הפרט, בכך שהיא מספקת מסגרת דינאמית והגדרה לחוויותיו. לדעתו איומים להערכה העצמית של הפרט גורמים לחרדה. כנגד איומים אלו הפרט משתמש בהגנות מתורגלות היטב, סליבן לא הסכים עם דעתו של פרויד שטען שמבנה האישיות הבסיסי מעוצב בילדות המוקדמת. לפי התרשמותו, האישיות מתפתחת גם במהלך החיים הבוגרים. דרך אינטראקציות עם אחרים משמעותיים ולכן הינה פתוחה לשינוי. מכאן הצמיחה הפסיכולוגית של האדם תלויה בתפיסה העצמית המבוססת בעיקר על חוויות האדם בהתייחס לאחרים.
פסיכותרפיה קבוצתית אינטראקטיבית מתמקדת בפעולות, בתגובות, ובדפוסי אינטראקציה אופייניים שכובלים אנשים בחיי היום יום ומטרת הפניה לקבוצה היא לאפשר שינוי בדפוסים אלה. עקרון בסיסי של הגישה הוא שכל אדם בונה לעצמו עולם פנימי אינדיבידואלי שניבנה מחדש שוב ושוב באמצעות אינטראקציות עם אחרים וקובע את תפיסת האדם את עצמו ואת האחרים ומשפיעה על הצפיות מאחרים. בטיפול קבוצתי, הפרט קולט בהדרגה איך הנחות פנימיות קודמות קובעות את דפוסי האינטראקציה שמתפתחות. הכרות של דפוסים אלה והנכונות לשנות אותם בסביבה הבטוחה של הקבוצה מאפשרים לאדם לנסות דרכים חדשות להתייחס ל"עולם החיצוני". מכאן ברור כי המודל רואה בשינוים באינטראקציה ובלמידה של המשתתפים אחד מהשני את המקור העיקרי לשנוי.
חמש רעיונות בסיסים לגישה הבין אישית: רעיונות אלה מנוסחים בפילוסופיה ובפסיכולוגיה אקסיסטנציאליסטית. עקרונות אלה מגדירים את השוני בין גישה זו לבין פסיכותרפיה קבוצתית בגישה האנליטית פרוידיאנית.
1. פעולת האדם אינה קבועה מראש על ידי הגורל, חופש הבחירה הינו חלק מן המצב הקיומי של האדם.
2. התוצאה מכך היא חשיבות הבחירה בחיי האדם.
3. לקיחת אחריות על מעשיו חיונית לאדם.
4. אין מנוס מהמוות. ודווקא הידיעה על המוות הצפוי יכולה באופן פרדוקסאלי לתת משמעות לחיים.
5. אנחנו עוסקים בחיפוש יצירתי אחר דפוסים אינדיבידואלים שיתנו משמעות לקיומנו.
המושגים אחריות חופש ובחירה הם מרכזיים למודל האינטראקטיבי. הגישה מספקת: "הקשר קליני בו חברי הקבוצה יכולים לעבור מלהיות לכודים בראיית עולם אישית בה הם קורבנות פסיביים של נסיבות חיים אכזריות לראיה שפיתחו בעצמם, בה הם יכולים לקחת יותר אחריות על חייהם, מערכות יחסיהם סימפטומים וקשיים בחייהם. הגורם התרפויטי המרכזי אינו אימוץ אינטלקטואלי של תפיסת עולם אקטיבית אלה חוויה של התנסות בפועל בקבוצה של חופש נרחב יותר המתבטא במעשים אישיים חדשים או בהימנעות ממעשים לא מסתגלים. לא מדובר בחופש מוחלט אלה במאבק להגדלת החופש מתוך ההקשר של נסיבות החיים של הפרט. מכאן הצפייה מכל חבר קבוצה היא לקיחת אחריות על ההשתתפות שלו/ה בחוויה המלמדת של הקבוצה, להיות מודעים להשפעתם על האירועים ולא לראות בעצמם קורבן פסיבי של הנסיבות.
החברים לא רק מדברים על קשייהם בקבוצה אלה מגלים אותם בהתנהגותם ב"כאן ועכשיו". במודל זה הטיפול מתרחש "בכאן ועכשיו" ולא מעודדים "דיווח" על אירועי העבר. מאידך כן מתרחש שיתוף: ז"א "גילוי סודות" או אירועי חיים משמעותיים מחוץ לקבוצה מן העבר או ההווה. ואלה יכולים להיות חשובים להבנת ההתנהגות של הפרט בקבוצה. מעשה השיתוף משחרר מתח ובדרך כלל יוצר קרבה בין המשתתפים ומאפשר הנמכה ובהמשך וויתור על הגנות.
משוב מחברי הקבוצה מאיר מרכיבים של העצמי שברורים לאחרים אך עדיין לא ברורים למשתתף עצמו. הדגש בקבוצה אינטראקטיבית הוא על מתן משוב מדויק של המשתתפים אחד לשני ועל לקיחת אחריות על רגשותיהם האישיים. לעיתים קרובות לא פשוט לקבל את המשוב למרות שהמשתתפים מעוניינים בו. כדי שהמשוב יהיה אפקטיבי הוא צריך להיות בתזמון נכון ומלווה ברגישות כי הוא לא מועיל אם המשתתף לא מסוגל להקשיב או להתמודד אתו.
הנכונות של המשתתפים לקחת סיכונים, זאת אומרת להציב את עצמם בעמדה חשופה ובולטת בכך שהם מתנהגים שונה מהרגיל היא חיונית ליעילות של מודל טיפולי זה. לעיתים מתייחסים לקבוצה כ"מגרש אימונים" שבו ניתן להתנסות בדרכים של התנהגות והתייחסות בלי החשש ללעג או לנקמה. אם המשתתפים חשים בטוחים מספיק להיות "הם עצמם", להודות ברגשותיהם ומחשבותיהם הכנות בניגוד לאלו שהם חושבים שהם היו אמורים לחוש – אז הם יראו את דפוסי ההתנהגות שהביאו אותם לטיפול, ויזכו בסיוע לשנות דפוסים אלה. המשתתפים אמנם נוטים להימנע תחילה מיחסי "כאן ועכשיו" הם מעדיפים לדבר על החיים מחוץ לקבוצה כיוון שהיחסים בתוך הקבוצה עלולים להיות עוצמתיים ומרתיעים עבור חלקם. רוב האנשים לא רגילים להיות ישירים בנוגע למה שהם חושבים ומרגישים. אך יחסים אלה יכולים להיות הכי טיפוליים.
בקבוצה אינטראקטיבית תהליך ההשלכה (Projection) כולל רגשות והנחות קדומות של משתתפים כלפי משתתפים אחרים. כאשר אלה לא מבוססים על התנסות של "כאן ועכשיו" לדוגמה משתתף אחד חווה משתתף שני כאביו הנוקשה, ומניח הנחות בנוגע לרגשות איש זה כלפיו. שיקוף (Mirroring) מתייחס לרגשות עוצמתיים של משתתף בקבוצה כלפי התנהגותו של משתתף אחר, שהיא למעשה מייצגת פן של עצמו. השלכה ושיקוף מלווים לעיתים קרובות על ידי פיצולים (Splitting) ז"א לחוות משתתף בקבוצה את המנחה או את הקבוצה כולה רק טוב או...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
