התמורות במנהיגות הקהילות הספרדיות המרכזיות באימפריה העות'מאנית במאה התשע-עשרה
לוי, 1996
המאמר עוסק באליטה היהודית ספרדית באמפריה העת'מאנית, ובמיוחד בקהילות סלוניקי, איזמיר ואסטנבול במגוון היבטים: הרקע החברתי, התמורות שחלו בה, גורמים (חיצוניים ופנימיים) שפעלו בקרבה, ובהשלכות תמורות אלה על יתר רובדי החברה.
רקע חברתי
במהלך רוב המאה ה19 הצביון המסורתי נשמר, הנהגת הקהילה בידי העשירים והרבנים. לקראת השליש האחרון של המאה הוחלפה העלית היהודית, ובכך חל שינוי גם באופי ההנהגה ובקשר שלה עם הקהילה.
המקורות בהם נעזר המחקר
כותב המאמר מתבסס על הספרות המחקרית על יהודי תורכיה, שברובה עוסקת בתקופה מוקדמת יותר; על הספרות המחקרית הנוגעת לתורכיה במאה ה19 וכן על עיתונות יהודי האמפריה, שרובם נכתבו בלדינו. נשתמרו רק מעט גליונות מהעיתונים במאה ה19, ויש יותר עיתונים מהמאה ה20. העיתונות היהודית היתה מצומצמת למדי, עד לעלילת הדם ב 1840, שזעזע את קהילות היהודים הופיע ב1860 באסטנבול, בעריכת יחזקאל גבאי. יצא לאור כעשר שנים. לאחר שהפסיק, העורך הוציא עיתון חדש, "איל טיליגראפו", שהועבר לבעלות בנו של גבאי, ויצא לאור במשך עשרות שנים. לא השתמרו גיליונות העוסקים במאמר, אך נראה שהעורך היה שייך להנהגת הקהילה, והיה עשיר.
חומר עקיף על יהודי האמפריה אפשר למצוא ב"ארשיב ישראלית", "המגיד" ו"הלבנון", שהתבססו בעיקר על "איל ג'ורנאל הישראלית" ו"איל טיליגראפו". בשנים 1870 – 1873 הופיע באסטנבול עיתון בשם "איל נאסיונאל" ("הלאומי") שהציג עצמו כתומך בקידמה ובצדק, ולוחם למען המוני החלשים. נשתמרו ממנו הגליונות של השנתיים הראשונות ליציאתו, והמאמר נעזר בו רבות (בשנת 1871 יצא עיתון נוסף באיזמיר, הגליונות המעטים שנשתמרו לא רלוונטים לנושא. העיתון נתמך על ידי כי"ח.
בשנת 1872, באסטנבול נוסד העיתון "אייל טמפו" ("הזמן") ע"י אברהם קרמונה. העיתון התקיים כשישים שנה, והשתמרו ממנו כמעט כל הגליונות מהשנתיים הראשונות ומהשנים 1890- 1930. בשנים הראשונות היה זהיר ושמרני. בשנות השמונים החל לדווח על עניינים פנים – קהילתיים, ואף לנקוט עמדה לגביהם. העיתון הזה הוא המקור היחיד למחלוקת והפילוג באסטנבול החל מ1880. התנגד למעמד העשירים, ותמך במאבק המוני העם. בכך הציג עמדה מנוגדת ל"אייל טלגראפו", שיצג את העשירים. "אייל טמפו" אף היה מסובסד מקופלת הקהילה תקופה מסוימת.
בנוסף לעיתונים, ב1847 יצאה חוברת בשם "שועת העניים" שנכתבה בלדינו ופורסמה באיזמיר על ידי העניים, במהלך מאבקם מול העשירים. בחוברת יש פירוט ממקור ראשון על המשבר, ופרטים מדויקים על משברים קודמים. אמנם מיוצג צד אחד במשבר, אך חוברת זו חשובה מאד, וכותב המאמר מכליל אותה כחלק מהמקורות העיתונאיים.
המאמר עוסק בעיקר במשברים של קהילת איזמיר בשנים 1840-1842, במשבר שהחל בשנת 1847, במשבר 1864- 1868. במשבר קהילת סלוניקי ב-1872, ובמשבר של קהילת אסטנבול ב1880 – 1884.
"איל נאסיונאל" הוא המקור הבלעדי למשבר סלוניקי, ו"איל טמפו" הוא המקור היחיד למשבר איסטנבול. שני מקורות אלה מייצגים את הצד של העניים ולכן יש צורך בזהירות. אם זאת, עיתונים יהודים אחרים מהעולם, שהתפרסמו בעברית, צרפתית ואנגלית, תומכים בגרסה המתוארת.
המנהיגות המסורתית של יהודי האמפריה הספרדיים
יהודי האמפריה היוו תופעה ייחודית, בכך שהם ישבו בערים בלבד, ולא בכפרים או בעיירות. קהילות אסטנבול, איזמיר וסלוניקי כללו עשרות אלפי יהודים כל אחת. האמפריה מוסלמית, ולכן יהודים לא יכלו להשתייך למעמד הגבוה של ממשל וצבא. העלית החברתית הורכבה מעשירי הקהילה ומרבניה, שהתפרנסו מקופת הקהילה, והיו תלויים בעשירים. ההנהגה היתה מבוזרת – כל קהילה בפני עצמה. בית הכנסת מילא תפקיד מרכזי. תפקידי ההנהגה: פנים: בית דין ורבנות, וחוץ: גביית המסים מהקהילה עבור השלטון, ותיווך בין השלטון לתושבים.
מס הקהילה, שהוטל על לא מוסלמים, נגבה בצורה מרוכזת מהקהילה, וכולם השתתפו בתשלום שלו. הוא מומן משני מקורות: 1. מס ישיר, שהושת לפי רמת ההכנסה (ככל שאתה עשיר יותר – אתה משלם יותר, עד לסכום מירבי קבוע), 2. מס עקיף, שהושת על מצרכי מזון (בשר, יין). עם הזמן, ירד הערך של המס הישיר (שנופל בעיקר על העשירים), והמס העקיף עלה. לעשירים היה גם הכוח לשנות את המס, וגם לאכוף החלטותיהם בסמכות שניתנה להם מהשלטון. שיטת האלתזאם, חכירת המס, היתה קיימת גם בקהילות היהודיות. גובה המס היה חלק מהעשירים בקהילה, קבוצה ממנה היו גם מנהיגי הקהילה – כלומר, היה קיים ניגוד אינטרסים מסוים.
הרפורמות העת'מאניות והשלכותיהן על היהודים
עם הידרדרות האמפריה, שונתה שיטת הרפורמות. החל שיוויון בין נתיני האמפריה. בנוסף, שונתה שיטת המיסוי: ביטול מיסוי הלא מוסלמים, ומעבר מחכירה לגבייה ישירה על ידי השלטונות. שינוי זה הוריד מהנהגת הקהילה את תפקידה המרכזי, ובעקבות כך השתנתה הזיקה בין ההנהגה לשלטון. תפקיד ההנהגה צומצם לשמירה על הסדר הציבורי, כדי שהמעצמות לא תתערבנה בנעשה באמפריה.
במקביל, כחלק מהשיוויון, בוטל עונש המוות על המרת דת, מה שאפשר למיסיונרים נוצרים לחדור לקהילות היהודיות. חקיקה חילונית, מערכת משפט חילונית ובתי ספר חילונים שבהמשך פתחו בפני התלמידים גם את מערכות המינהלה והצבא. לשינויים אלה היו השלכות על העניינים הפנימיים בקהילה היהודית, ועל הקשר בין ההנהגה לשאר העם. במהלך הזמן אף הובילו אלה לשינויים במבנה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
