הסוציאליזציה של וויסות עצמי מפרספקטיבה של תחומים
Davidov, 2013
היכולת לכוון את ההתנהגות העצמית בהתאם למטרות המיועדות של הפרט חיוניות לתפקוד מוצלח. יכולת זו ידועה בשם וויסות עצמי, וכוללת כל ניסיון של הפרט לשנות או לשלוט בהתנהגותו- הן במצבים הפנימיים והן בתגובות החיצוניות – בהתאמה ליעדים או לסטנדרטים הרצויים. המאמר הנוכחי מתמקד בסוציאליזציה של יכולת זו.
סוציאליזציה היא התהליך בו אנשים רוכשים את הכישורים, הידע והערכים החשובים לתפקוד בסביבתם החברתית. עניין זה מושג באמצעות אינטראקציות עם סוכני סוציאליזציה (למשל, הורים, מורים, עמיתים), אך האדם העובר את הסוציאליזציה ממלא תפקיד פעיל בתהליך זה. ילדים (ומבוגרים) מבנים משמעויות משלהם מהחילופים החברתיים שלהם. בנוסף, הם לא רק מושפעים מסוכני סוציאליזציה - הם גם משפיעים עליהם. לכן, למרות שסוציאליזציה נתפסה בעבר כתהליך חד כיווני, בו תוכן מועבר מהורה לילד, כיום השתנתה התפיסה; מודלים עכשוויים מאפיינים סוציאליזציה כתהליך דו-כיווני או של העברה בו ילדים והורים (או גורמי סוציאליזציה אחרים) משפיעים אחד על השני בדרכים מורכבות.
במאמר זה אני מציע ניתוח לגבי האופן בו ילדים נעזרים ברכישת מיומנויות של וויסות עצמי באמצעות סוגים שונים של אינטראקציות (דו כיווניות) עם סוכני סוציאליזציה. צורות אינטראקציה שונות אלו מזוהות על סמך גישה של תחומים לסוציאליזציה. לכן, המיקוד שלי הוא בסוגים של אינטראקציות, במיוחד עם ההורים, המסייעים (או מערערים) את יכולתם של ילדים לווסת את עצמם היטב במצבים שונים.
כמובן, סוציאליזציה אינה הגורם היחיד התורם לפיתוח מיומנויות של וויסות עצמי. היכולת של אנשים לווסת את עצמם באופן מיומן מושפעת גם מהגנים שלהם. כך, מספר מחקרים של גנטיקה התנהגותית תיעדו דמיון רב יותר ביכולות וויסות עצמי בין זוגות תאומים זהים (מונוזיגוטיים) מאשר בין תאומים לא זהים (דיזיגוטיים). מכיוון שתאומים זהים חולקים יותר גנים מאשר תאומים לא זהים, ומכיוון שנמצא דמיון רב יותר ביכולות הוויסות העצמי עבור תאומים זהים עולה כי גורמים גנטיים אכן תורמים להבדלים בין הפרטים בוויסות עצמי. עם זאת, גורמים סביבתיים - כולל סוציאליזציה - ממלאים גם הם תפקידים חשובים בפיתוח מיומנויות הוויסות העצמי. המאמר הנוכחי מתמקד בתהליכים האחרונים הללו.
1. צורות מרובות של וויסות עצמי
נקודת המוצא של הניתוח שלי היא שוויסות עצמי אינו יכולת גלובלית יחידה, אלא כולל בתוכו אוסף של מיומנויות או יכולות. האופי המורכב של וויסות עצמי בא לידי ביטוי בשלל ההגדרות של מונח זה אותם ניתן למצוא בספרות, הממחישות כי חוקרים שונים התמקדו בהיבטים או באלמנטים שונים של וויסות עצמי. לפיכך, וויסות עצמי נתפס בצורה הטובה ביותר כהבניה רבת-פנים, הכרוכה בהיבטים ותהליכים מרובים. הסיבה לכך היא שמצבים שונים מציבים אתגרים שונים, ודורשים התאמות שונות מהפרט. בחיי היומיום שלהם, ילדים (ומבוגרים) יוצרים מטרות וכוונות שונות - והם צריכים לווסת את הרגשות, הקוגניציות והפעולות שלהם במגוון דרכים במטרה להשיג את הכוונות האלה.
כדי להמחיש כמה כוונות וצורות שונות כאלה של וויסות עצמי יש, נבחן את הדיווח הבא על קורותיו של תלמיד כיתה ה' טיפוסי ושמו אנדרו:
"זו הפסקה, והילדים בוחרים קבוצות למשחק כדורגל. חברו של אנדרו, דן, לא בוחר בו להיות בקבוצה שלו; אנדרו נפגע, אבל לא רוצה ששאר הילדים ישימו לב. עשרים דקות לאחר מכן, הקבוצה של אנדרו מנצחת, והם חוגגים את הניצחון בתרועות שמחה ומחיאות כפיים. אנדרו לא רוצה להעליב את הקבוצה השנייה, אז הוא מנמיך את צהלותיו. הפעמון נשמע והילדים חוזרים לכיתה. בכיתה, המורה נותן לילדים משימה להכין פרסומת למוצר חדש ידידותי לסביבה. אנדרו מתכוון לתכנן בקפידה את כל הצעדים שהוא יבצע על מנת ליצור פרסומת ממש נהדרת. הוא מחליט לרשום את כללי הכתיבה המשכנעת שהם למדו לאחרונה, כדי שלא ישכח להחיל אותם מאוחר יותר. הכיתה רועשת מאוד, ואנדרו משתדל מאוד להתרכז. יום הלימודים מסתיים ואנדרו הולך הביתה. כשהוא מגיע, הוא שם את הילקוט ואת הנעליים במקום הנכון שלהם במסדרון - "חוק בית" שאנדרו למד בגיל צעיר. בדיוק כשאנדרו מתיישב לראות את תוכנית הטלוויזיה האהובה עליו, אביו נכנס ומבקש ממנו ללכת לנקות את חדרו תחילה (אנדרו הבטיח שיעשה זאת אחרי בית הספר). לאנדרו לא מתחשק לנקות את החדר שלו מיד, אבל הוא רוצה לשמור על המילה שלו ולא לאכזב את אביו; אז הוא אומר "בטח", והולך לסדר את החדר שלו. מאוחר יותר באותו הערב, המשפחה מתיישבת לארוחת ערב. במשפחתו של אנדרו, ארוחת הערב היא הזמן בו כולם משתפים סיפורים על היום שלהם, ואנדרו מתכוון לחלוק עם משפחתו את מה שקרה לו היום."
תיאור זה של יום רגיל למדי בחייו של ילד טיפוסי מכיל דוגמאות מרובות למטרות או כוונות, וכמה צורות של וויסות עצמי הנחוצות על מנת להגשים כוונות אלה בהצלחה. אציין חלק מכוונות ומיומנויות וויסות עצמי אלה להלן, ואתמקד במיוחד בחמש צורות של וויסות עצמי הרלוונטיות לניתוח העוקב שלי לסוציאליזציה של וויסות עצמי.
בתחילת הסיפור, אנדרו הרגיש רגש שלילי (כשחברו לא בחר אותו לצוות שלו), אבל הוא רצה להתגבר על הרגשות האלה ולא להראות לילדים האחרים שהוא מוטרד. ביצוע כוונה זו מחייב וויסות עצמי של רגשות שליליים. בדוגמה נוספת מהסיפור, הילדים שהפסידו בכדורגל היו צריכים לווסת את הרגש השלילי שגרם ההפסד שלהם. היכולת להתמודד היטב עם רגשות שליליים כמו עצב, לחץ ומצוקה חשובה ללא ספק לתפקוד חברתי מוצלח. היא חיונית גם לבריאות הגופנית והנפשית. כאשר חווים מתח, מופעלת תגובת לחץ פיזיולוגית, המסייעת לאדם לגייס משאבי גוף הדרושים להתמודדות; הפעלה תכופה או ממושכת של תגובת הלחץ (המתרחשת כאשר האדם נלחץ יתר על המידה / לא מצליח להתמודד) גובה מחיר מהאדם, ומגדילה את הסיכון לבעיות פיזיות ופסיכולוגיות. יש לציין כי וויסות אדפטיבי של רגש שלילי מחייב איזון. לרגשות שליליים יש תפקידים חשובים (למשל, איתות על צרכי הפרט מהאחרים), ולכן חשוב להיות מסוגלים לבטא אותם במצבים רלוונטיים. יחד עם זאת, לעיתים קרובות רמות גבוהות של השפעה שלילית עלולות להפריע, ולכן חשוב גם ללמוד לשלוט או לווסת השפעה שלילית מוגזמת. ניהול אפקטיבי של הרגשות השליליים של הפרט מורכב אפוא מסגנון וויסות מאוזן וגמיש, בו רגשות שליליים אינם חסומים ואינם יוצאים מפרופורציות, או במילים אחרות, באים לידי ביטוי במצבים מתאימים וברמות עוצמה נאותות.
כוונה אחרת שנוצרה על ידי אנדרו הייתה להמעיט בהבעות השמחה בעקבות הנצחון בכדורגל, כדי לא לפגוע בקבוצה המפסידה. מטרה זו מחייבת צורה אחרת של וויסות: וויסות עצמי של רגשות חיוביים. התהליכים הפסיכולוגיים והנוירוביולוגיים המעורבים בוויסות רגשות חיוביים נבדלים מאלו המעורבים בניהול רגשות שליליים. רגשות חיוביים (למשל, הנאה, שמחה) מקדמים קשרים חברתיים ורווחה פסיכולוגית, אך מצבים חברתיים מסוימים דורשים גם הפחתה של ביטויים רגשיים חיוביים. בדוגמה שלנו, אנדרו הראה וויסות עצמי מותאם של השפעה חיובית על ידי המעטת הבעות השמחה על מנת להימנע מפגיעה באחרים. כך, כדי לסייע בהסתגלות חיובית אנשים צריכים ללמוד לבטא את השפעתם החיובית במצבים מתאימים ובעוצמות מתאימות (בהתאם למטרות הפרט, צרכי אחרים, נורמות תרבותיות וכו).
כמו כן ניכרות בסיפור כוונות להתנהג בצורה הנוגדת רצון או דחף. לדוגמא, אנדרו החליט לעמוד במילה שלו ולנקות את חדרו למרות שהוא העדיף לצפות בטלוויזיה באותו זמן; והוא גם התאמץ להתרכז בכיתה למרות הרעש שהסיח את הדעת. יכולת זו להתנהג בהתאם לכלל או מטרה גם כשזה קשה ומצריך מאמץ, היא צורה חשובה נוספת של וויסות עצמי, המכונה לעתים קרובות כשליטה עצמית. מחקרי אורך מראים כי היכולת להפעיל כוח רצון או שליטה עצמית, אותה מודדים במהלך הילדות, מנבאת שפע של תוצאות חיוביות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
